פרשת "ויקהל־פקודי" | הציבור זכאי לדעת מה קרה עם הכסף שלו

עם תום בניית המשכן, שמומן מכספי ציבור, משה מחליט לספר לעם בדיוק כמה עלה כל דבר, באקט מרשים של שקיפות ציבורית. מוקדם עדיין לדעת אם בכנסת החדשה יימצאו מי שיילחמו למען השקיפות הציבורית, כי אי אפשר לסמוך רק על ארגונים חוץ־פרלמנטריים שיתבעו זאת מנבחרי הציבור שלנו

ירין רבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירין רבן

צמד הפרשות החותמות את חומש שמות עוסקות בהכנות האחרונות לחנוכת משכן ה'. הפרשה נפתחת דווקא בציווי שכביכול לא קשור למלאכת המשכן: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'" (ל"ה ב'). נדמה שהציווי הזה הוצב בפתחו של תיאור בניית המשכן כתזכורת לכך שגם בניית המבנה המקודש אינה דוחה את קדושתה של השבת. במלים אחרות, כשהזמן המקודש והמרחב המקודש עשויים להגיע לכדי התנגשות, הזמן הוא שמנצח. הרוח מביסה את החומר, אולי מכיוון שהמרחב הפיסי הוא טבעי וזמני, מה שפילוסופים אוהבים לכנות "טמפורלי", ואילו הזמן בתרבות היהודית, מעצם הווייתו הוא על־טבעי ונצחי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ