פרשת "ויקרא" | על השחיטה

אנחנו יודעים כבר לא מעט שנים מהו הנזק שגורמת תעשיית הבשר, גם לחיות עצמן וגם להתחממות הגלובלית. אבל ידיעה לחוד ומסקנות לחוד: מסורות אנושיות הן דבר קשה לפירוק, ואנחנו כבני אדם זקוקים למנגנונים פסיכולוגיים שיאפשרו לנו להתנהל בעולם בלי לכעוס על עצמנו. ספר ויקרא לא מאפשר את מנגנון ההדחקה הזה, אלא להפך: הוא דורש מהאדם להקריב דבר שיקר לו, גם כלכלית וגם רגשית, אחרת לקורבן אין ערך

ירין רבן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ירין רבן

לרבים מאתנו היה חבר או חברה שהראו לנו פעם סרטונים מחרידים שבהם רואים גריסה של אפרוחים או פיטום של אווזים. רבים וטובים הפסיקו לאכול מוצרים מן החי אחרי שראו תיעוד סנאף מטלטל של תהליכי הגידול וההכנה שלהם. רבים אף מתרעמים וכועסים כשמראים להם סרטונים או תמונות כאלה, כאילו פלשו להם למרחב הבחירה האישי והפריעו להדחקה שאיפשרה עד עתה לאכול שניצל בלי לחשוב על בעל החיים שעמד מאחוריו. זה כעס שנובע אולי מהחשש שמפעילים עלינו מניפולציה כלשהי: שהתיעוד מגמתי, שהעריכה מוקצנת, ושבאופן כללי מוצרי הבשר שאנחנו אוכלים הם לא כאלה, מה פתאום. אנחנו כמובן אוכלים רק חיות שהקריבו את עצמן מרצונן החופשי על מזבח האנושות. זה פרדוקס שהרבה מאתנו חיים אתו, מי יותר ומי פחות בשלוות נפש, וגם אני שצורך מוצרים מן החי מוצא בהם התלבטות אמיתית.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ