פרשת "אמור" | על ההדרה של בעלי מום מעבודת הקורבנות

הקדושה תובעת ממי שנתלה בו פגם כלשהו לקחת צעד אחורה ולאפשר לאחרים להוביל את הדרך. מי שאינו טהור או שלם יכול להתפנות מעבודת הקודש וללכת לטהר את עצמו, ואז אולי יורשה לחזור לכהן במקום הקדוש ביותר

ירין רבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירין רבן

החברה המקראית היא לא חברה אינקלוסיבית. למרות שיש חוקים רבים שמגינים על החלש, מצרפים אותו לציבור הכללי ודואגים להחיל עליו את החוק הכללי, הרי שהמקרא לא עושה מאמץ מיוחד לטשטש את ההבדלים בין אוכלוסיות חלשות ובין הכלל. הוא מכיר בקיומן של אוכלוסיות שונות וחלשות כחלק בלתי נפרד מהמציאות, והוא מתמודד עמן בצורות שונות. כך למשל המצווה הנפוצה ביותר בתנ"ך היא המצווה על אהבת הגר. אם הגרים היו נתפשים כחלק בלתי נפרד מהחברה לא היה צורך להזכיר שלושים ושש פעמים שהם ראויים לדאגה ולכבוד. כך גם האלמנה והיתום, שהם האבטיפוס לאוכלוסיות השונות והמוחלשות בתנ"ך ומוזכרים כאשר הציבור הכללי נדרש ליחס מיוחד אליהם.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ