פרשת "שלח־לך" | ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם

בני ישראל מצווים לשאת עמם כל ימיהם את בגד הציצית כהוראה מתמדת ללכת בדרך הישר, לא לשוטט יותר ולא לתור בארצות המוסר ולא לזנות אחרי הפחדים והחששות שלהם. בדומה לתפילין, שמזכירים ללובש את ייחוד האל ואחדותו, כך מזכירה הציצית את הצורך בהתגברות על היצר. חז"ל יקראו לזה בחיבה "הכובש את יצרו" ואילו פרידריך ניטשה יכנה זאת בזלזול "מוסר עבדים"

ירין רבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ירין רבן

בפרשת "שלח־לך" הדרמה מתגברת. עם ישראל עומד על סיפה של ארץ ישראל. המנהיגות מחליטה שלא יהיה זה אחראי מצדם לפסוע אל הארץ המובטחת כמי שהובטח להם הדבר, אלא ככובשים מתוחכמים המכירים בכך שהארץ, למרות שהובטחה להם, תפוסה על ידי אחרים. אלוהים דורש מהם להתכונן למשימה: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י"ג ב').

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ