בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יעקב הרווק והסולם

תגובות

פרשת "ויצא"

עשו יצא מבטן אמו "אדמוני כלו כאדרת שער" (בראשית כה, כה) ואילו יעקב יצא "וידו אחזת בעקב עשו" (שם, כו). עשו הוא האח בעל האופי המובחן, בעל הרצונות, בעל האומנות. הוא "איש ידע ציד איש שדה", ואילו יעקב "איש תם", כל מאפייניו הם הרצון להידמות לאחיו. אפילו שמו מעיד עליו שהוא אינו אלא אוחז בעקב עשו. כאשר הוא מגלה רצון משלו, אין זה אלא רצון לרכוש את בכורתו של אחיו. אפילו מעמד גניבת הברכה אינו מגלה מה רצונו של יעקב. הרצונות היחידים שנחשפים הם רצונותיהם של יצחק, עשו ורבקה. אך בפרשת השבוע שלנו, כאשר מגיע יעקב לחרן ופוגש ברחל על פי הבאר, פוגש הקורא באדם בעל כוח משלו, בעל רצון, בעל סבלנות. אדם היודע לעבוד ויודע לאהוב. מתי התרחש שינוי יסודי זה באופיו של יעקב?

פרשת השבוע נפתחת בתיאור יציאתו של יעקב לדרך: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". חץ הנדודים נמתח מנקודת הזינוק אל היעד. יעקב יוצא מארץ אבותיו באותה דרך שאברהם נשבע שבנו לא יפסע בה, והולך לחרן. על הציר יש שתי נקודות בלבד: באר שבע וחרן. אך הפסוק השני כמו קוטע את הפנטסיה הממוקדת בנקודת הסיום בהעמידו נקודת ציון שלישית במרחב - המקום. התורה אינה מספרת באיזה מקום מדובר, אך ברי שהוא מצוי על הציר שבין באר שבע לחרן, ככל הנראה קרוב יותר אל נקודת ההתחלה מאשר אל נקודת הסיום. אין זה מקום אקראי. על פי המסורה מנוקדת הבי"ת של "במקום" בפתח; אין זה "מקום", אלא "המקום" - מיודע, מסוים.

עד עתה, כל רצונו של יעקב היה להיות עשו. מרגע לידתו החל לנסות, ובסופה של פרשת השבוע שעברה נתנה לו אמו את המתנה הזאת. בעזרת עורות הגדיים הפכה אותו לעשו לרגע. משנעשה יעקב לעשו כמו נתאפסו רצונותיו. מעתה עליו להגדיר את עצמו לא מול עשו, אלא מתוך עצמו וכלפי עצמו.

כאשר שמעה שעשו מבקש להרוג את יעקב, קראה רבקה ליעקב וציוותה עליו שיברח אל לבן אחיה, אך ליצחק אמרה: "קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים" (שם כז, מו). כך יוצרת רבקה מטרה שקרית למסעו של יעקב; מטרה שיצחק בטוח בנכונותה, אך למעשה היא מסתירה בתוכה את הבריחה מעשו, "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך" (שם כח, ב).

והנה, בפרשת השבוע שלנו, מתוך הריק שיעקב נקלע אליו, מתוך הצורך למצוא בעצמו את הרצון, למצוא מטרה ודרך - הופך סיפור הכיסוי לעיקר. יעקב מגיע אל חרן, פוגש ברחל, משקה, נושק ומתחיל לעבוד בעבורה. יעקב הנמלט מעשו נהפך ליעקב המבקש אשה. רגע ההיפוך מצוי בדיוק בלילה הזה, הראשון מחוץ לבית. בנקודה הזאת. במקום בה"א הידיעה.

"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (שם כח, יב). יעקב מגיע אל המקום וחולם סולם. הוא חולם על קשר בין שמים לארץ, שני האובייקטים הראשונים שנבראו. במובן מסוים הוא חולם על איפוס של רגע הבריאה; הרגע שבו מתחולל הקשר בין עליונים לתחתונים ושמים וארץ נעשים לאחד. רגע של זיווג. הסולם זקוף. הוא דינמי. הוא מעלה ומוריד מלאכי אלוהים. זה רמז דק, עדין, לניצני כוחו של יעקב, הרווק הצעיר, כגבר. לא מדובר בפירוש פרוידיאני של החלום, כמו היו הסמלים המתוארים ראי למתחולל ברובד תת-מודע של אבינו יעקב המניע את מעשיו. אין כאן תת-מודע הפועל מתחת למודע ומגלה לקהל הסקרן את מה שהמודע מבקש להסתיר. מה שיש כאן - על פי הזוהר - הוא רגע ההתוודעות של יעקב אל אבני הבניין שמהן מורכבת המציאות, והוא עצמו בתוכה (זוהר ח"א קמט ע"ב).

כאשר הוא מתעורר מן החלום אומר יעקב: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (שם כח, טז). שואל הזוהר, מה פירוש "ואנכי לא ידעתי"? ועונה - המלה "אנכי" היא כינויה של ספירת "מלכות" המייצגת את השכינה, צדו הנשי של האל ובהשאלה - את הנשיות כולה. לנוכח החלום מתמלא יעקב בושה שהוא אינו יודע את "אנכי", שעדיין לא נכנס תחת כנפי השכינה, שהוא רווק. חלום הסולם מגלה ליעקב את חסרונו שלו, הפרטי, לא מול עשו. גילוי זה מעורר בו יראה.

"ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (שם כח, טז-יז). הזוהר מתעכב על הכתיב של המלה "ויירא". מדוע, שואל הזוהר, כתובה המלה בשתי יו"דין ולא כרגיל ביו"ד אחת? ועונה - משום ששתי יראות התיירא יעקב. האחת היא יראה מפני השכינה, מפני צדו הנשי של הקב"ה, והשנייה היא יראה מפני ה"סולם", הוא "אות הברית", המייצג את צדו המשפיע, הפוטנטי, המכוון היטב למטרה, של הקב"ה. מקום זה הוא "בית אלהים", זה המקום שמתחברים בו צדו הנשי וצדו הגברי של הקב"ה להיות לאחד, אך זה גם "שער השמים", הפתח שדרכו יכול האדם להידמות לקב"ה ולגלות את צלם אלוהים שבו (זהר ח"א ק"נ ע"ב). רגע ההתוודעות הזה מעורר יראה כפולה, ומחולל תנועה בנפשו של יעקב. ממטרת המסע על פי אמו הוא עובר אל מטרת המסע על פי אביו.

מכאן יוצא יעקב אל עבר חרן, שבה יגלה את האבן מעל באר המים - גם היא סמל נשי עתיק יומין - בדרכו אל בריאת העולם שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו