בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמן הוא יצור קניבלי

תגובות

פרשת "וישב"

עד עתה נבחר בכל דור בן אחד בלבד כדי להמשיך את השושלת. יצחק נבחר על פני ישמעאל ויעקב נבחר על פני עשו. הברכה, על פי מסורת האבות של משפחת אברהם, היא חוט דק העובר דרך אדם אחד בלבד בכל פעם. בפרשת השבוע שלנו, כאשר 12 אחים מתחרים ביניהם על המשכיותה של משפחת אברהם, הופך עיקרון זה לבעל משמעות קריטית. האחים בטוחים שהבחירה עתידה לעבור דרך יוסף ולא דרכם, ולכן הופכת שאלת ההמשכיות לעיקרון המחולל של סיפור יוסף ואחיו.

על אף השרירותיות יש מוטיב קבוע המשותף לכל הנבחרים. כל אחד בתורו עבר התמרה מסוימת - מעודנת, דקה - מאדם לחיה. יצחק הובל לעקידה כמו היה "שה לעולה" וברגע האחרון הוחלף ב"איל אחר". לימים נולדו לו שני בנים, האחד אדם והאחר "איש שער" (בראשית כז, יא). לא השעיר הוא שנבחר, אלא זה שעבר התמרה ונהפך עצמו לשעיר. רבקה חיפשה את יעקב לשעיר, עטפה את ידיו ואת צווארו בעורות גדיי העזים, ומתוך מטאמורפוזה זו יצא יעקב והברכה בידו.

אולי המוטיב מלמד על איזו התמרה של האנושיות הנחוצה לשם בניית העצמי, אולי על איזו היחלצות מן המובן מאליו אל עבר אופק אחר, מיתולוגי או אתי. ואולי יש להותירו סתום כפי שהוא, האדם נעשה לחיה (לא ל"חייתי", תואר שנועד דווקא לאנושי המתנהג בצורה נטולת נימוס. אלא לחיה ממש, במלוא הרצינות שדימוי יכול לכפות על המדומה).

גם יוסף עובר התמרה שכזאת: "ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם. וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא" (שם לז, לא-לב). האחים טרפו את יוסף בעזרת התקה קלה. כאשר החליפו את דמו בדם השעיר, כמו העניקו לו בבלי דעת את תפקיד הבן הממשיך.

אך האחים טעו. העיקרון נשבר. יוסף לא נבחר משום שכל האחים נהפכים לשבטים בתוך בני ישראל. פרשת השבוע שלנו מציגה דף חדש בתולדות משפחת אברהם. לא חוט אחד של בחירה וברכה עובר במשפחת אברהם. החוט נהפך לפקעת השבטים שממנה צמח עם שלם. ואכן, לא רק יוסף עובר התמרה. כאשר מביאים האחים את כתונת הפסים הטבולה בדם אל יעקב מזהה יעקב את הכתנת ואומר: "כתנת בני חיה רעה אכלתהו, טרף טרף יוסף" (שם, לג). בעיני יעקב, הדם הוא דמו של יוסף ואילו הטורף הוא "חיה רעה". לאמיתו של דבר, כפי שיודעים האחים, הדם הוא דם החיה ואילו הטורף הוא האחים. יוסף מותמר לחיה בידי האחים שהחליפו את דמו בדם השעיר והאחים מותמרים לחיה בפי יעקב, שהחליף אותם בחיה הרעה. גם זה וגם אלה עוברים מטאמורפוזה וכולם זוכים בברכה.

קניבליזם, אכילת חיה את אחיותיה, מתגלה בטבע רק במצבים של אנומליה, כאשר חיות נמצאות בשבי או תחת איום. תמונה אנומלית כזאת מצויה פעם נוספת ברצף הפרשיות שלנו: בתחילת פרשת השבוע הבא, בחלומו של פרעה. "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר. והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהם מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר. ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה" (שם מא, א-ד).

החלום הקניבלי חוזר פעם נוספת, הפעם בשינוי המסמן: לא פרות בריאות ודקות אלא שיבולים. אולי שבי, אולי מלחמה, אולי איזה שהוא קץ אחר מאיים על ממלכתו הנצחית של פרעה. אך יוסף, המורגל בקניבליזם, אינו נבהל, ומפרש את החלום לא כסדק במבנה היציב של ממלכת פרעה, אלא כהתנהלות פשוטה של רצף הזמן. שבע הבריאות הן העתיד הקרוב, ושבע הדקות הן העתיד הרחוק יותר. העתיד הרחוק יותר יבלע את העתיד הקרוב. זו התנהלותו הדינמית של הזמן.

פרעה עומד בראש הממלכה היציבה ביותר בעולם, וחלומו מסמן בעיניו סדק במבנה היציב. אך יוסף מלמד אותו, דרך חלומו, שהזמן הוא יצור קניבלי. העתיד הולך וטורף את ההווה. הכל חולף ולכן - כמה פשוט הפתרון - יש לחסוך.

זה הסברם של החלומות בפי יוסף. אך חלומות פרעה אינם סובלים פירוש אחד בלבד. הדימויים המופיעים בהם מוכרים היטב ליוסף, עד שנדמה שלא חלומות פרעה הם אלא חלומותיו של יוסף עצמו, המדברים אל יוסף בשפתו שלו. הפרות האוכלות את בנות מינן הריהן אחיו שטרפו אותו. והשיבולים הריהן הדימוי שבו חלם הוא עצמו את משפחתו בתחילת פרשת השבוע שלנו. פרעה חולם את חלומות יוסף ויוסף שומע ומבין את שהבין כבר אביו: "טרף טרף יוסף". חלומות פרעה מסדרים את המאורעות במבנה בעל פשר. לפרעה הם מתארים את העתיד לקרות, אך ליוסף הם מתארים את שכבר התרחש.

בתום שבע שנות השובע מדווחת התורה לראשונה כיצד הסביר יוסף לעצמו את פשר האירועים. "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און. ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי" (שם מא, נ-נב). נשייה ופרייה, כך רואה יוסף את קורותיו. יוסף הושכח בארץ מולדתו ונברא מחדש בארץ מצרים. הוא אינו יודע שאביו מתאבל עליו; אולי הוא אפילו חושב שאביו שלח אותו אל אחיו כדי שאלו ימכרו אותו. מבחינתו, הקניבליות היא השיכחה. את פשרה האחר של הקניבליות גילה יוסף לפרעה בתחילת פרשת מקץ, אך הוא עצמו לא קיבל פירוש זה.

את הרלבנטיות של פירוש זה לסיפורו האישי עתיד יוסף לגלות רק מאוחר יותר, כאשר הוא פוגש את אחיו וחוזר לפרש את הסיפור כולו מחדש, כסיפור המכוון מלמעלה: "וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה" (שם מה, ז).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו