בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע

יעקב אבינו לא מת

פרשת "ויחי": הטקסט יכול להרוג אם מדברים בו בשעת הסעודה, אך באותו טקסט עצמו יש גם פוטנציאל של חיים. אפשר לקרוא אותו ולראות אותנו

2תגובות

במסכת תענית מובא הסיפור הבא. “רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא ‏(=היו יושבים בסעודה‏), אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק, לימא מר מילתא ‏(=יאמר אדוני דבר‏), אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן, אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה. בתר דסעוד ‏(=אחרי שסעדו‏) אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת. אמר ליה, וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? ‏(=וכי לחינם ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים?‏) אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר ‘ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה’ ואל תֵחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים’ ‏(ירמיהו ל י‏). מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים” ‏(בבלי תענית ה ע”ב‏).

רבי יצחק מביא בשם רבו, רבי יוחנן, דרשה המבוססת על הפסוק מפרשתנו המתאר את רגעיו האחרונים של יעקב. “ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המיטה ויגווע וייאסף אל עמיו” ‏(בראשית, מט לג‏). אצל אברהם ואצל יצחק נזכרו שלושה פעלים המתארים את רגעיהם האחרונים: “ויגווע”, “וימת”, ו”וייאסף אל עמיו” ‏(כה ח, לה כט‏). ואילו אצל יעקב - “ויגווע” ו”וייאסף אל עמיו” בלבד. משום כך, אומר ר’ יצחק בשם ר’ יוחנן, יעקב אבינו לא מת. אך רב נחמן מקשה על הקריאה הזאת. הוא חוזר אל הטקסט המקראי, מוצא בו את תיאור המספד, החניטה והקבורה של יעקב שבסוף פרשתנו, וטוען: אם יעקב הוספד, נחנט ונקבר, הוא ודאי מת!

הצדק עם רב נחמן. יעקב אבינו אכן מת בפרשת השבוע. רבי יצחק אינו מתווכח עם רב נחמן אלא מסביר לו את ההבדל בין קריאותיהם. רב נחמן קורא את הפסוק בהקשרו, אך רבי יצחק קורא את הפסוק קריאה המבקשת למצוא בתוכו פערים, להדגיש אותם ולחלץ מהם ניואנסים המוציאים את הטקסט מפשוטו ומעניקים לו משמעות אלגורית. או במלותיו של רבי יצחק: “מקרא אני דורש”, כלומר: דברי מבוססים על דיוק בלשון הפסוק.

את העובדה שיש לקרוא את הפסוק בצורה יוצאת דופן זו לומד רבי יצחק מפסוק מספר ירמיהו, שבו מכונים צאצאיו של יעקב בשם “יעקב”. רבי יצחק לומד מכאן כי “מקיש הוא לזרעו”. “יעקב אבינו לא מת” במובן האלגורי של הביטוי - בניו של יעקב אבינו הממשיכים את דרכו הם שלא מתו.

אך לסיפור ישנה גם אקספוזיציה והיא הופכת את משמעותו על פיה. רבי יצחק ורב נחמן ישבו לאכול. רב נחמן ביקש מרבי יצחק לומר דבר מה - דבר תורה, כמשתמע - בתוך הארוחה. רב נחמן סירב וציטט מרבו, רבי יוחנן, את המשפט הבא: “אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לוושט ויבוא לידי סכנה”.

הארוחה, לדעתו של רבי יצחק, היא אירוע שיש בו פוטנציאל מוות, מוות שיכול לבוא על הסועד מחמת הטקסט. הדיבור בדברי תורה בסעודה עשוי להחליף את הקנה הממונה על הנשימה והדיבור בוושט המיועד לאכילה וכך להביא לחנק. רבי יצחק נוזף בחברו על הבקשה ונענה לה - שוב על ידי ציטוט מר’ יוחנן - רק בסופה של הארוחה.

הקישור שבין שתי השמועות משם רבי יוחנן הוא קישור על דרך הניגוד - דיבור בשעת הסעודה עשוי לגרום למוות, אבל יעקב אבינו לא מת. למעשה גם רב נחמן ורבי יצחק עצמם הם צאצאיו של יעקב אבינו, והם מגלמים בגופם, לפי רבי יצחק, את הרעיון שיעקב אבינו לא מת. תראה, אומר רבי יצחק לרב נחמן, אין מה לחשוש, באמת לא דיברנו בשעת הסעודה, באמת לא הקדים לנו קנה לוושט ובאמת “יעקב אבינו” - במשמעו האלגורי - לא מת, כלומר, אנחנו עצמנו לא מתנו.

אך רב נחמן לא הבין, או לא רצה להבין, את הבדיחה. ה”אישור’ הבדיעבדי לנכונות הכלל “אין מסיחין” העלה את חמתו והוא חזר אל הטקסט וטען - והרי יעקב מת. כלומר, הרי הטקסט עומד בהקשרו ולכן הקריאה של רבי יצחק אנכרוניסטית.

אפשר לשער שגם טינה מסוימת על נזיפתו של רבי יצחק נשמעה בתלונה הטקסטואלית. מסביר לו רב יצחק, “מקרא אני דורש”. אך המרשים בתשובתו אינו דווקא דרשת הפסוק, היצירתית למדי לעצמה, אלא טענתו הסמויה של רבי יצחק בדבר טיבו של הטקסט המקראי.

הטקסט המקראי, טוען רבי יצחק, חי לא כאשר קוראים אותו בהקשרו, אלא דווקא כאשר מוציאים אותו מהקשרו. נכון שיעקב אבינו מת כאשר קוראים את הטקסט בהקשרו, אך אם נקרא את הפסוק העוסק במיתת יעקב באופן מנותק, נמצא בו פוטנציאל לטענה הפוכה. כי ביעקב לא נאמר “וימת”, ולכן אפשר להעמיס עליו משמעות אלגורית, לראותו כמשקף את הסיטואציה הנוכחית וכך להעניק לו, ולנו, חיים. הפסוק יכול היה להרוג אותנו אילו היינו מדברים בו קודם לכן, אך עתה הוא הֶחיָה אותנו.

תגובתו של רב נחמן מבקרת את תוקף המפעל הפרשני שמציג רבי יצחק. רב נחמן לא טוען רק שיעקב אבינו מת, ולא רק שיש לקרוא פסוק בהקשרו, אלא אף שאין לראות את הטקסט כמתאר אותנו אלא כמתאר את המתואר בו בלבד. במובן זה הטקסט אינו ממית - ולכן אולי אפשר לדבר בו בשעת הסעודה - וגם אינו “מחיֶה”, או מִתְחַיֶּה - ולכן דרשתו של רבי יצחק שגויה.

טענתו של רב נחמן היא שהטקסט סופי, סגור ולא מזיק. יעקב אבינו מת ואנו חיים. אך רבי יצחק, מתוך חידודו, מגלה בטקסט פוטנציאל אינסופי. הטקסט יכול להרוג אם מדברים בו בשעת הסעודה, אך באותו טקסט עצמו יש גם פוטנציאל של חיים. אפשר לנתקו מהקשרו ולקרוא בו כמעין מראָה. לקרוא אותו ולראות אותנו. השתיקה בשעת הסעודה - לפי רבי יצחק היא שמאפשרת את הדיבור לאחריה, ויעקב אבינו לא מת, מפני שאנחנו איננו מתים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו