בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע

הנשים החזקות של ספר שמות

פרשת "שמות": מצרים בעקבות הגזירות של פרעה על הזכרים מצטיירת כשדה של נשים הגוברות על פרעה באמצעות פוריותן

2תגובות

“ויצו פרעה לכל עמו לאמור: כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון” ‏(שמות, א, כב‏). את משמעות החלוקה המגדרית מפרש רש”י כך: “לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו איצטגניניו שעתיד להוליד בן המושיע אותם” ‏(רש”י על א, טז‏).

לא את כל הבנים ביקש פרעה להרוג אלא את זה שיקום ויגאל את ישראל לבדו. אך שורת הגזירות כנגד הזכרים טרפה את מערכת היחסים המגדרית הרגילה והציפה כוחות אחרים על פני השטח, כוחות שהשפיעו בתורם גם על אותו הבן המושיע.

“’ויילך איש מבית לוי’, להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא, שהלך בעצת בתו. תנא, עמרם גדול הדור היה, כיוון ‏(=שראה שאמר‏) פרעה הרשע ‘כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו’, אמר, לשווא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו, אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקֵבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה בעולם הזה ולעולם הבא, פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת. אתה צדיק, בוודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר ‘ותגזר אומר ויקם לך’. עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולן והחזירו את נשותיהן” ‏(סוטה יב ע”א‏).

פרעה - המלך החדש שלא ידע את יוסף, הגבר היהודי השלם ביותר במסורת ישראל - ביקש להביס את הגבר היהודי וככל הנראה נחל הצלחה. עמרם, “גדול הדור”, מייצג את המודל הגברי השלם, הנקלע למצב שבו הוא אינו יכול לשכפל יותר את הגברי ולכן בוחר בתגובה אובדנית אב־נורמלית משל היה בעל חיים שנקלע אל השבי. מי שמציבה מולו מראה ומשווה את גזירתו לגזירת פרעה היא אשה, בתו, שרק חשיבתה ההגיונית מחלצת אותו מן המעגל האובדני.

מעשי עמרם מושווים למעשי פרעה ולא בכדי. עמרם מייצג גבריות יהודית מובסת המפנימה את התוקפן ומייצרת שיטת השמדה יעילה יותר מזו המופעלת כלפיה. בלא גברים מתפקדים מתעבה תפקידם של הנשים.

המדרש הבא רוקם מיתוס מפורט על תפקידן של הנשים בסיפור ועל גורל תפקידיו הקלאסיים של הגבר, הפרנסה וההגנה, שנמנעו ממנו ‏(המדרש מובא בקיצור משום מורכבותו הטקסטואלית‏).

“דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקב”ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות, אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים... וכיוון שמתעברות באות לבתיהם וכיוון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב”ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ‏(רש”י: מנקה‏) ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הוולד... וכיוון שמכירין בהן מצרים באין להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר ‘על גבי חרשו חורשים וגו’’ ‏(תהלים קכט ג‏). לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר ‘רבבה כצמח השדה נתתיך’ ‏(יחזקאל טז ז‏) וכיוון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן... וכשנגלה הקב”ה על הים הם הכירוהו תחילה שנאמר ‘זה אלי ואנווהו’ ‏(שמות טו ב‏)” ‏(סוטה יא ע”ב‏).

הגברים במדרש זה לכודים בעבודת השדה ואינם מסוגלים לא לפרנס את נשיהם ולא להגן על הוולדות. את תפקידם תופס הקב”ה, המזמן לנשים את מזונן ואת מזון הגברים גם יחד ומגן באופן פלאי על הילדים. הנשים דואגות לגברים כלילדים - מאכילות אותם, רוחצות אותם ומשתמשות בהם לצורך הפריה בלבד. הן הרות, יולדות בחוץ, לבדן, ואז שולח הקב”ה מי שיעזור להן לדאוג לוולדיהן, להגן עליהם ולהזין אותם. כאשר באים המצרים להרגם מגן עליהם הקב”ה, הם נבלעים בקרקע ואז צומחים מתוכה מחדש, במעין לידה שנייה, ושבים אל ביתם. תהליך זה גורם לוולדות להכיר את בוראם היכרות אינטימית כזו, שביציאת מצרים, כאשר מתגלה הקב”ה לעיניהם, הם יכולים לזהותו, להצביע ולהגיד ‘זה אלי ואנווהו’.

נוצר כאן מרקם חיים הרמוני, אנרכי, אנדר־דוגי ואמזוני באופיו, המבוסס על שיתוף פעולה בין הנשים והקב”ה ואיננו נזקק לגברים אלא כמקור לזרע בלבד. מצרים של הגזירות מצטיירת כשדה פעולה של נשים הגוברות על פרעה באמצעות פוריותן.

לתיאור מיתולוגי זה יש שורשים של ממש כבר בפשט הכתוב. כאשר מבקש פרעה להרוג את הילדים בפעם הראשונה הוא קורא לשפרה ופועה, המיילדות העבריות, ומצווה עליהן להרוג את הזכרים. אלו אינן מבצעות את השליחות ומסבירות, “כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה, בטרם תבוא אלהן המיילדת וילדו” ‏(א יט‏). המיילדות הן הגורם המתווך בין הפרט לבין השלטון, בעזרתן מבקש פרעה למשטר את הילודה. אך הן מדווחות על חוסר אפשרותן לשלוט בילודה שכן העבריות אינן נזקקות לשירותיהן.
פוריותן של הנשים העבריות היא תופעה אנטי־סיבילטורית, חייתית - לפי פירושם של חז”ל ש”חיות” משמעו אכן כחיות השדה - ולכן אנרכיסטית.

האם תצלחנה הנשים לעצב את המציאות מחדש מבלעדי הגברים? לא במקרה הזה. כדי להושיע את ישראל נדרש - גם לדעת פרעה - גבר, והולדתו קוטעת את האידיליה האנרכית שמשרטטות המיילדות ומעבה המדרש. כדי להציל את הזכר הצעיר מן הגורל המסרס שנגזר עליו ולהפכו לגבר הגואל יש למצוא פתרון עלילתי מקורי. זה נמצא בדמות ההחלפה המרתקת שבין שתי הדמויות הנשיות האחראיות לגידולו. אמו הביולוגית, העברייה, המניחה אותו על שפת היאור, והאם המאמצת, בת־פרעה, המושה אותו מן המים.

התפקידים מתהפכים. האם המאמצת שוכרת את האם הביולוגית להיניק את בנה, ומשזה גדל הריהי משיבה אותו אל האם המאמצת הקוראת לו בשם כאם לכל דבר.

הסיטואציה הלא־נורמטיבית הופכת את האמהוּת מתופעה ביולוגית למוצר נסחר. האשה העברית גוברת באמצעות פוריותה על גזירות פרעה, אך עליה להשכיר את אמהותה כדי שתוכל להיניק את בנה ולשלם על כך בנתינתו לאחרת.

הדבר מציל את משה ממוות, אך כיצד ישפיע הדבר על אישיותו כמנהיג? אולי אפשר למצוא כאן הטרמה מסוימת לפרישותו של משה מאשתו, ואולי לדבקותו העתידית בכלה שייתן לו הקב”ה על הר סיני; בכלה שאינה מורשה, לשון סחר־מכר, אלא מאורשה, בנקבה הטקסטואלית הגדולה שתעצב את חיי בני ישראל מאז ועד היום הזה - בתורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו