בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע

נגד כיוון ההיסטוריה

פרשת "וארא": ספר שמות נפתח בשכחת ספר בראשית. מנהיג אחר, שאינו קשור אל עלילות בראשית, תופס את מרכז הבימה: משה בן עמרם משבט לוי

תגובות

בסופו של ספר בראשית נראה היה ששני מנהיגים לעתיד צמחו מבין בניו של יעקב אבינו - יהודה ויוסף. יהודה, המנהיג הלומד, הסובל עליות וירידות, שנכשל ויודע להודות על טעויותיו ולקבל עליהן אחריות. ויוסף, המנהיג הטבעי, זה שמתגלגל לעמדת המנהיג כמעט מאליו ונעשה משנה למלך מצרים.

אך עם סגירתו של ספר בראשית ופתיחתו של הספר החדש מתים “יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא” ‏(א, ו‏) ואף צאצאיהם של יהודה ויוסף נעלמים מן המפה. ספר שמות נפתח בשכחת ספר בראשית. מנהיג אחר, שאינו קשור אל עלילות בראשית, עולה ותופס את מרכז הבימה של ספר שמות. משה בן עמרם משבט לוי.

לוי לא היה דמות חשובה בספר בראשית. תפקידו מסתכם באירוע המשמעותי היחיד שנטל בו חלק עם שמעון אחיו - שניהם יצאו לנקום באנשי שכם על מעלליהם בפרשת דינה. אפילו את ברכת אביו - השלילית למדי באופיה - חלק עם שמעון, “שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. בסדום אל תבוא נפשי בקהלם אל תֵחַד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור. ארור אפם כי עז ועֶברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל” ‏(בראשית מט ה־ז‏).

דבר בעברו הבראשיתי של לוי לא יכול היה לרמוז על כך שדווקא מזרעו ייצא המנהיג הגדול שיוביל את העם לאורך ארבעת הספרים הבאים. בחירתו של משה למנהיג אינה מפתיעה רק את הקורא בספר בראשית, אלא אף את משה עצמו. כאשר הוא שואל “מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים” ‏(ג, יא‏) הוא איננו מצטנע, אלא תוהה באמת - מי הוא, בן שבט לוי, שלא גדל בין בני עמו, שיהיה למנהיג? דומה שאין עוד מנהיג שכזה, שכל כך לא רוצה - ואולי אף לא מתאים - להיות מנהיג. שזקוק לעזרה תמידית מפני שאינו מדבר כיאות. שאינו חלק משושלת של מנהיגים - שגם הוריו לא נזכרו בשל מעשים יוצאי דופן וגם לא זרעו אחריו. כוכב שביט בודד.

בפרשת השבוע שלנו קושר הקב”ה את ספר שמות לספר בראשית, אך גם כאן על דרך הניגוד. הוא התגלה אל האבות כביכול בדרך מסוימת, ואל משה בדרך אחרת. ההבדל חובר לדמיון, הקב”ה חוזר על ההבטחה אל האבות, ורק אז מצרף את אהרן אל משה ושב ומצווה את שניהם ללכת אל פרעה. אך רגע לפני שיילכו משה ואהרן אל פרעה, עוצרת התורה את סיפורה לטובת רשימה גניאלוגית מקוצרת, “אלה ראשי בית אבותם” ‏(ו, יד‏). התורה מוסרת בקיצור את שמות ילדיהם של ראובן, שמעון ולוי ואת ההשתלשלות הגניאלוגית של בני לוי עד משה ואהרן, כולל משפחותיהם שלהם. מקומם של שאר האחים נפקד מן הרשימה. רק בתום המנייה חוזרת התורה אל סדר הפסוקים הצפוי וממשיכה בסיפור.

החריגה הטקסטואלית הזו טורפת את סדרה ההגיוני של הפיסקה ומפריעה את רצף הפרשה. רש”י מסביר זאת כך: “מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק העניין ב’אלה ראשי בית אבותם’ ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתייחסו”.

כלומר: משום שהוזכרו משה ואהרן טרח הכתוב למנות את שושלת היחס שלהם, ומשנסתיימה זו חזר לנושא שבו פתח. החריגה נורמלית וההסבר הפשוט פשוט, ואף־על־פי־כן הוא אינו מניח את הדעת לחלוטין. אולי משום כך טורח רש”י ומביא הסבר נוסף, מתוחכם יותר:

“בפסיקתא גדולה ראיתי, לפי שקינטרם יעקב אבינו לשלושה שבטים הללו בשעת מותו חזר הכתוב ויחסן כאן לבדם, לומר שחשובים הם”.

המדרש המצוטט על ידי רש”י משתמש בחסרונותיה של הרשימה כמפתח למציאת הקשרה. ראובן, שמעון ולוי מופיעים ברשימה לבדם, אלו גם שלושת האחים שסבלו מן הברכות הקשות ביותר מפי אביהם. את הברכה לשמעון ולוי ראינו לעיל, וראובן זכה בברכה המתארת את אופיו הפזיז ואת מעשיו הבלתי נסלחים, “כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה” ‏(בראשית מט ד‏). מטרת החריגה מן הטקסט היא לפצות על הקינטור שזכו לו השבטים בסוף הספר הקודם.

תשובתו של המדרש - המבריקה מבחינה ספרותית - מחזירה את הגלגל ההיסטורי לאחור. ישנן כמה דרכים לתאר יחס בין דורות. אפשר לאפיין את נקודות הדמיון בין הדורות ולתאר את הדור הצעיר כממשיך דרכו של הדור הקודם, כדוגמה נוספת של יתרונותיו ושל חסרונותיו. אפשר למצוא את נקודות השוני ולראות את הדור החדש כמי שסולל דרך לעצמו, דרך המנותקת מכל מה שהיה לפניה. ואפשר גם לבחור בדרך שלישית, שאינה דרך ביניים אלא דרך הכוללת את שתי הראשונות גם יחד: לראות את הדור החדש כמנסח מחדש את דרכי אבותיו. כדור שמתקן את פגמי האבות.

התיקון איננו משנה את ההיסטוריה, אלא יוצר מעין שיווי משקל אסתטי שניכר רק למתבונן מן הצד. ראובן, שמעון ולוי לא יקבלו ברכה נעימה יותר מאביהם, אך גורל צאצאיהם לא נקבע בברכה זו. משה, בנו של עמרם, נכדו של קהת, נינו של לוי, יבוא ויעניק להם הגדרה עצמית באופן רטרואקטיבי, “לומר שחשובים הם”.

הייחוס, אומר המדרש, אינו חייב להיות מורשת המועברת מאב לבנו. במקרה זה מוכיחה החריגה הטקסטואלית שהוא עובד גם נגד כיוון הההיסטוריה.

ומיהו המתבונן מן הצד, הרואה את דור האבות ואת דור הבנים בחדא מחתא, ושמבחינתו פועל התיקון את פעולתו? במקרה הזה - רש”י, הפסיקתא, הקורא, ולולי דמסתפינא אולי הייתי מוסיף גם - הקב”ה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו