בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע

כשהדרשן מצייר את האל בדמותו

פרשת “בשלח”: פירוש המכילתא לפסוקים הפותחים את שירת הים מוצא עקרון מאחד המכנס תחתיו את התגלויותיו השונות והסותרות של אלוהים

תגובות

בפתיחתה של שירת הים מצביע משה על הנמען של השירה, “זה אלי ואַנְוֵהוּ אלֹהֵי אבי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ” ‏(שמות טו, ב‏) ואף קורא בפירוש בשמו, ה’ איש מלחמה ה’ שמו” ‏(טו ג‏). רק אחרי כן הוא מתאר בפרוטרוט את מעשיו, כיצד הטביע בים את מרכבות פרעה ואת חילו, כיצד קרע את הים וכיצד ציווה עליו לשוב ולכסות את המצרים.

הקב”ה מתואר כאיש מלחמה, אך לא תמיד הוא מופיע כך. “’ה’ איש מלחמה ה’ שמו’ למה נאמר? לפני שנגלה על הים כגיבור עושה מלחמה שנאמר ‘ה’ איש מלחמה’, נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר: ‘ויראו את אלוהי ישראל...’ ‏(כד, י‏)” ‏(מכילתא דר”י, מסכתא דשירה ד‏).

הקב”ה נגלה באופן ויזואלי פעמים אחדות ובכל פעם היה המראֶה שונה במקצת. הפעם נגלה הקב”ה כאיש מלחמה אך בהמשך, במעמד הר סיני, הוא מתגלה “כזקן מלא רחמים”. צורותיו השונות של הקב”ה מעלות בעיה תיאולוגית קשה - כיצד אפשר עדיין לומר שמדובר באותו האל?

פתרונו של הדרשן הוא בהצבעה על הצירוף הייחודי “ה’ שמו”. “’ה’ שמו’ למה נאמר?... שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן, אלא ‘ה’ איש מלחמה - ה’ שמו’, הוא במצרים הוא על הים, הוא לשעבר הוא לעתיד לבוא, הוא בעולם הזה הוא לעולם הבא, שנאמר ‘ראו עתה כי אני אני הוא’ ‏(דברים, לב לט‏), וכתיב ‘עד זיקנה אני הוא’ ‏(ישעיה, מו ד‏), וכתיב ‘כה אמר ה’ מלך ישראל וגואלו ה’ צבאות, אני ראשון ואני אחרון’ ‏(ישעיה, מד ו‏)...” ‏(שם‏).

כנגד הקריאה הגנוסטית העלולה לזהות את התגלויותיו השונות של הקב”ה כשתי רשויות שונות טוען הדרשן שזהותו של הקב”ה היא אחת ושהוא מצוי מעֵבֶר לכל החלוקות. ה’ הוא ראשון ואחרון בעת ובעונה אחת, כמשתמע משרשרת הפסוקים המצוטטים.

אך לא די בכך, הדרשן מבקש למצוא עיקרון מארגן שיאחיד את ההופעות השונות. עיקרון זה מוצא הדרשן בביטוי “ה’ שמו”. שמו של הקב”ה נקרא על כל ההתגלויות השונות הללו והוא שהופך אותן לפנים שונות של אל אחד. דרך דרשה יוצאת דופן זו הופך ייחודו של האל למנותק מהתגלויותיו. הייחוד מצוי אך ורק במישור השפה. ה”שֵם” המשותף הוא שהופך אותו לאחד.

העברת הדיון ממישור החקירה הטקסטואלית של תיאורי ההתגלות השונים למישור השפה הוא מהפכה תיאולוגית של ממש, שהרי מי שאמר “ה’ שמו” איננו אלא בן אנוש - זהו משה רבנו העומד על שפת ים סוף ומהלל את הקב”ה. משה, כשהכריז “ה’ שמו”, הפך באחת את ההתגלויות השונות לביטויים חלקיים של ה”שם” האחד. משה הוא שברא כאן, דרך עיני הדרשן, את האל הראשון והאחרון ש”ה’ שמו”. האל ברא את האדם, אך האדם בתורו הפך את האל לאחד. עתה, אחרי שהובהר שהעקרון המכונן את אחדות האל הוא השם שהעניק לו האדם, יש ליצוק תוכן לשם זה. לשם כך נזקק הדרשן למערכת מסועפת של משלים ודרשות פסוקים שירכיבו הגדרה מחדש, ולמעשה בריאה, של דמות הקב”ה.
הוא עושה זאת באמצעות מניית תכונותיו של לוחם בשר ודם והנגדתן לאלו של הקב”ה. “יש גיבור במדינה וכוחו עליו, בן ארבעים שנה אינו דומה לבן נ’ ולא בן נ’ לבן שישים ולא בן שישים לבן שבעים, אלא כל שהוא הולך כוחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ‘אני ה’ לא שניתי’ ‏(מלאכי, ג ה‏)” ‏(שם‏). כלומר: הלוחם מזדקן ויכולותיו משתנות, אך יכולותיו של הקב”ה נותרות בעינן. “יש גיבור במדינה שמשקינאה וגבורה לובשתו אפילו אביו ואפילו אמו ואפילו קרובו הכל מכה בחימה והולך לו, אבל הקב”ה אינו כן, אלא ‘ה’ איש מלחמה ה’ שמו’, ‘ה’ איש מלחמה’ שהוא נלחם במצרים, ‘ה’ שמו’ שהוא מרחם על בריותיו שנאמר: ‘ה’ ה’ אל רחום וחנון’ ‏(לד ו‏)” ‏(שם‏).

אשר הלוחם האנושי כועס הוא איננו מבחין בין קרוביו לבין אויביו, אך תכונתו של הקב”ה היא דווקא יכולתו להבדיל בין אוהב ואויב ללא קשר למצב רוחו. “יש גיבור במדינה בשעה שהחצי ‏(=חץ‏) יוצא מידו עוד לא יכול להחזירו אליו, אבל הקב”ה אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו כביכול גזירה יוצאה מלפניו, שנאמר: ‘אם שנותי ברק חרבי וגו’’ ‏(דברים, לב מא‏), עשו תשובה מיד הוא מחזירה, שנאמר: ‘ותאחז במשפט ידי’ או שומע אני שהוא מחזירה ריקם? תלמוד לומר ‘אשיב נקם לצרי’, ועל מי הוא מחזירה? על אומות העולם, שנאמר: ‘ולמשנאי אשלם’” ‏(שם‏).

המאפיין המובהק של “שֵם” הקב”ה לפי סעיף זה הוא שזהו אל מתחרט. אל שיכול להכריז דבר מסוים ואחר כך לשנות את החלטתו, להעביר עונש מבניו אל אומות העולם. הגלגל חוזר לאחור.

המסע הדרשני התחיל בניסיון למצוא עיקרון מאחד שיכנס תחתיו את התגלויותיו השונות והסותרות של הקב”ה. עיקרון זה נמצא ב”שמו” של הקב”ה שבפי משה. אך אז ביקש הדרשן להגדיר את “שמו” בהגדרות פוזיטיביות, וסופו וסופו שהגדיר אותו באותו אופן שבו פתח - כאל שאיננו קופא על שמריו, שפעם אחת יכול לומר דבר אחד ולמחרת את היפוכו. שפעם הוא “איש מלחמה” ופעם “זקן מלא רחמים”. דווקא הדינמיות, היכולת להתגלות באופן אחר, לחשוב מחדש על החלטות קודמות, למשוך את החץ לאחר שנורה ולירות אותו אל כתובת אחרת, היא התכונה הבסיסית של האלוהות.

“שמו” של הקב”ה, המאחד את סך התגלויותיו, מצוי בפיו של הקורא בשמו. בפרשת השבוע שלנו זהו משה המכריז “ה’ שמו”, אך בדרשת המכילתא זהו הדרשן, המצטט את הפסוק שבפי משה ומגדיר באמצעותו את הקב”ה מחדש. הקב”ה לפי דרשתו של החכם החז”לי מתואר כאנטיתיזה ללוחם האנושי, ולמעשה - כארכיטיפ שלו עצמו, של חכם בית מדרשי, זה ששנותיו הרבות מצטברות ליתרון ולא מורידות את ערכו. זה שכעסו רק הופך אותו לחד וחריף יותר, ולא לעיוור מזעם. זה שהדיאלקטיקה של בית המדרש היא כלי המשחק העיקרי שלו, שיודע להודות על טעותו, להחזיר את חציו לאחר שנורו ולהשליכם על אלו שהעזו לטעון מלכתחילה שהוא איננו הוא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו