בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע

התורה כמוצר שיש לו שוק משלו

על פי רבי יונתן, החוכמה האוניברסלית שעליה מדבר ספר משלי, נעשית לתורה אליטיסטית, המושמעת אך ורק בתוך המרחב שהוכן לה מבעוד מועד

תגובות

פרשת "בחוקותי"

 בפרשת השבוע שלנו מסתיימת רשימת החוקים הארוכה המרכיבה את ספר ויקרא, ומלשונו הסכימטית והמצווה של החוק עובר הספר לתיאור העסיסי של השכר והעונש שיהיה נחלתם של בני ישראל, אם ישמרו או ימרו את מצוות ה'. "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" (כו, ג) יינתן לכם שכר ולהפך: "ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את המצוות האלה" (כו, יד), יינתן עונש.

אחרי עשרים וחמישה פרקי החוק כמו ניתן פה לספר ויקרא לנסח את הקרדו הרפלקטיבי שלו, את העיקרון המארגן של שרשרת הציוויים והאיסורים. כאילוסטרציה לשינוי הטון הזה מביא מדרש התנחומא פסוק מן הפרק הראשון של ספר משלי.

בפרק הראשון של משלי קורא שלמה לבנו שלא להתפתות אחר החטאים המבקשים להסירו מדרך הישר. לעזרתו מגייס שלמה את החוכמה כדמות מואנשת. "חוכמות בחוץ תרונה ברחבות תיתן קולה. בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. עד מתי פתיים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת" (משלי א, כ־כב). החוכמה מרימה את קולה בחוץ, ברחובות ההומים מאדם ובפתחי השערים, וקוראת לפתי, ללץ ולכסיל שלא לסור מדרך הישר.

פרשת השבוע שלנו פותחת באזהרתה של התורה אל הקורא, "אם בחוקותי תלכו", ואילו ספר משלי מתאר כיצד עומדת החוכמה - המתפרשת אצל חז"ל תמיד כתורה - בראש חוצות ומכריזה על מרכולתה. צירוף הפסוקים במדרש יוצר תמונה משולבת של התורה העומדת בחוץ, כבמשלי, ומזהירה את הפתי באמצעות אמירת הפסוקים מפרשת השבוע שלנו שבספר ויקרא.

אך חז"ל אינם מסתפקים רק בהצמדת הפסוקים זה לזה. הם ממשיכים ודורשים את הפסוק ממשלי וכך משנים את מוקדו ואת משמעותו. "אם בחוקותי תלכו" וגו'. זהו שאמר הכתוב, "חוכמות בחוץ תרונה ברחובות תיתן קולה". שאל ר' שמואל בר נחמן את ר' יונתן בן אלעזר שהיה עומד בשוק, אמר לו, 'שנה לי פרק אחד'. אמר לו, 'לך לבית התלמוד ואני אשנה אותך שם'. אמר לו, 'רבי, לא לימדתני "חוכמות בחוץ תרונה"?' אמר לו, 'אין אתה יודע לקרות ואין אתה יודע לשנות. מהו "חוכמות בחוץ תרונה"? בחוצה של תורה. המרגלית היכן היא נמכרת? בחוצה. כך התורה בחוץ שלה היא נאמרה. מהו "ברחובות"? במקום שמרחיבין לה. והיכן מרחיבין לה? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. לכך נאמר "ברחובות תיתן קולה בראש הומיות תקרא"' (תנחומא, בחוקותי, ד).

רבי שמואל בר נחמן מבקש תורה, ומכיוון שהוא למד את הפסוק "חוכמות בחוץ תרונה" הוא מבקש אותה בחוץ, בשוק. הוא ניגש אל רבו, רבי יונתן בן אלעזר, אך זה שולח אותו אל "בית התלמוד", שבו יוכל ללמוד תורה. רבי שמואל בר נחמן מתעקש ומצטט את הפסוק שלמד מרבו, שעל פיו התורה מכריזה על מרכולתה "בחוץ", אך רבי יונתן בן אלעזר גוער בו. רבי שמואל בר נחמן, לדבריו, איננו יודע לפרש את הפסוק כיאות. התורה אינה רנה בחוץ ממש, בשוק, אלא ב"חוץ" הנוגע לה, בשוק שלה, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ממילא אין לרב ללמד את תלמידו תורה בשוק אלא במקום המיועד לכך.

רבי שמואל בר נחמן קרא את הפסוק כיאות, בתוך הקשרו שבמשלי, שם כוונתו הברורה היא שהחוכמה משמיעה את קולה בחוץ ממש. החוכמה במשלי היא דימוי מואנש של ידע נגיש שאינו רק פתוח לכולם, אלא אף מחזר אחר שומעיו ומבקש להשמיע את קולו באוזניהם. החוכמה עומדת במרחב הציבורי, מבקשת למסור את מרכולתה לרבים ולנהל מאבק פומבי נגד החטאים, שגם הם אורבים כמובן בחוץ. בספר משלי נאבקים החוכמה והחטא על לבו של האדם במרחב ציבורי משותף. כך ביקש רבי שמואל בר נחמן להתייחס גם לדברי התורה.

אך לרבי יונתן בן אלעזר ישנה תפישה אחרת של מהי "תורה", וממילא יש לפרש לפי דרכו גם את המלה "בחוץ" באופן המתאים להקשר החדש, פירוש שיציג תמונה של תורה שתתאים לאתוס אינטלקטואלי אחר, מעודכן, שאינו עולה בקנה אחד עם האתוס המקראי המוצג במשלי. התורה על פי רבי יונתן בן אלעזר אינה רנה בחוץ סתם. ה"חוץ" של התורה הוא מרחב מלאכותי שנוצר במיוחד למענה, ובו היא מושמעת ובו היא מתקבלת תדיר. זהו שוק מקצועי המקביל לשוק האבנים הטובות שבו נמכרות המרגליות. התורה "נסחרת" רק בבית המדרש ולא בחוץ.

רבי יונתן הופך את פשר הפסוק ממשלי. החוכמה האוניברסלית, הממוענת לפתי, ללץ ולכסיל, המשמיעה קול בחוץ, ברחובות, בראש הומיות ובפתחי שערים, נעשית לתורה אליטיסטית, המושמעת אך ורק בתוך המרחב שהוכן לה מבעוד מועד. מקול החודר אל המרחב הציבורי על מנת לשנותו, הופך ר' יונתן את התורה למוצר מקצועי שיש לו שוק משלו, קהל סוחרים שמעוניין רק בו, והוא מתכנס במרחב נפרד.

רבי שמואל בר נחמן מבקש להביא את המודל המקראי מספר משלי ולקיים אותו בהווה שבו הוא חי. רבי יונתן בן אלעזר טוען שיבוא ישיר שכזה הוא איננו כוונת הכתוב, ושקריאה כזאת של פסוקי משלי היא שגויה. פענוח מלא של פסוקי המקרא מחייב להתאימם אל המרחב החדש בו חיים האמוראים ואל האתוס החדש שבתוכו הם פועלים.

תוך כך מגדיר רבי יונתן את צורתו של בית המדרש, המוסד שחודש וגבולותיו הוגדו על ידי חז"ל. בית המדרש הוא מרחב מלאכותי, שבו התורה יכולה להישמע ולהתקבל. זהו מרחב שהמתכנסים בו מעוניינים במשא ומתן של תורה, ממש כמו שהמתכנסים בשוק של אבני החן מעוניינים במשא ומתן על מרגלית, מרחב דיאלוגי, מקצועי, אינטימי ופורה.

התורה על פי רבי יונתן בן אלעזר נועדה להעמיד למרחב החיצוני אלטרנטיבה. מרחב אינטימי ומלאכותי, חוץ חדש, פנימי, שאליו מיובאת התורה ובו היא יכולה להתקיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו