בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת השבוע

בלעם ובידודה של ישראל

בלעם, שיצר במו ידיו את הבידוד של ישראל בזמן מתן תורה, מוצא את עצמו בפרשת השבוע שלנו משקיף אל המחנה המבודד של ישראל ומקנא באחריתו

תגובות

פרשת "בלק"

רבי עקיבא קובע קביעה משולשת בפרקי אבות. הוא פותח באוניברסלי: "חביב אדם שנברא בצלם". מן האוניברסלי ממשיך ר' עקיבא אל ייחודם של ישראל על פני שאר האומות: "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". והוא מסביר מהו היתרון המעשי שיש לבני ישראל על שאר האומות: "חביבין ישראל, שנתן להם כלי חמדה. חיבה יתרה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר, 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו' (משלי ד)" (אבות ג יד).

יתרונם של ישראל על האומות הוא שהקב"ה נתן להם תורה, זה הכלי המיוחד שבעזרתו ברא הקב"ה את העולם וניתן למשמרת אך ורק לבניו.

אך מול דעתו של רבי עקיבא עומדת, כפי שהראה מנחם הירשמן בספרו "תורה לכל באי עולם", שיטתו של רבי ישמעאל. זו שיטה הבאה לידי ביטוי למשל במדרש הבא מתוך המכילתא דבי רבי ישמעאל. מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר מכל המקומות שבעולם? שואלת המכילתא ועונה: "'ויחנו במדבר' (שמות יט ב), ניתנה תורה דימוס (באופן חופשי) פרהסייא (ברוב עם) במקום הפקר, שאילו ניתנה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה. לפיכך ניתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל" (מכילתא דבחדש א).

הקב"ה ביקש לתת את התורה במדבר כדי למנוע טענות מהסוג שמשמיע ר' עקיבא במשנה אבות המצוטטת למעלה. התורה ניתנה כמתנה אוניברסלית לעולם, לשם כך בחר הקב"ה לתת אותה במקום הציבורי ביותר שאינו שייך לאף עם, באופן חופשי וברוב עם. אילו ניתנה התורה בארץ ישראל, אומרת המכילתא, "היו אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה". כלומר הבעיה עשויה להיות לא עם האומות אלא עם בני ישראל, שהיו טוענים לבעלות על התורה ולא נותנים לעמים אחרים לקחת בה חלק.

המדרש במכילתא ממשיך בסדרת הטיעונים הבאה: "יכול ניתנה בלילה? תלמוד לומר 'ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר'. יכול ניתנה בשתיקה? תלמוד לומר 'ויהי קולות וברקים'. יכול לא היו שומעין את הקולות? תלמוד לומר 'וכל העם רואים את הקולות'. ואומר 'קול ה' בהדר'. אמר בלעם הרשע לכל העומדים עליו: "ה' עוז לעמו ייתן" ופתחו כולם ואמרו: "ה' יברך את עמו בשלום" (מכילתא שם).

הקב"ה עיצב את מעמד מתן תורה כך שלא יהיה אדם אחד בכל העולם שיוכל לומר שלא ידע שהתורה ניתנה. הקב"ה נתן את התורה ביום ולא בלילה, בקול ולא בדממה ואף מציין במפורש שכל העם ראו את הקולות. סדרת המדרשים המנכיחה את היותה של התורה "תורה לכל באי עולם" מעוצבת כסדרה של טיעונים שכנגד, נגד הטענה ההיפותיטית של האומות - מדוע נתן הקב"ה את התורה רק לישראל ולא לנו. מטרת הדרשות דבי רבי ישמעאל היא להוכיח שהקב"ה דווקא כן איפשר לגויים לקחת חלק בתורה, אלא שהם לא רצו אותה.

חתימתה של הדרשה במכילתא מציגה כתובת פרסונלית לסירוב זה והיא הקושרת את שורת האגדות הזאת לפרשת השבוע שלנו, פרשת "בלק". בלעם הרשע, נביא האמת, שלפי האגדה היה מעמדו גבוה כשל משה או אף גבוה ממנו, יושב בחבורה יחד עם "העומדים עליו" ומצטט פסוק מספר תהלים.

מזמור כט בתהלים מתאר את כוחו האדיר של הקב"ה, המרעים בקולו על מים רבים, השובר את ארזי הלבנון ומרקידם כמו עגל. קולו של הקב"ה "יחיל מדבר", "יחולל איילות" ו"יחשוף יערות" (ט). אך בחתימתו של המזמור, כמין אנטיתיזה לתיאורו של הקב"ה כאל השולט בכל הטבע ובכוחותיו, מוענק כוחו של הקב"ה דווקא לבני ישראל: "ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך את עמו בשלום".

במדרש שלפנינו יושב בלעם בחבורת שומעי לקחו וכתגובה לבקשתו של הקב"ה להעניק את התורה לכל באי עולם הוא מצטט את הפסוק המסכם את מזמור כט בתהלים. בלעם כמו אומר לקב"ה: תודה רבה, אבל את ה"עוז" שלך אנא תן "לעמו" ולא לנו, וכל העומדים עליו משלימים את חציו השני של הפסוק, "ה' יברך את עמו בשלום", את עמו ולא אותנו.

מיתוס יוצא דופן זה הוא שלב חשוב בהתמודדות של חז"ל עם שנאת ישראל שחזו מבשרם. מה פשר ההבדל העקרוני שחווים חז"ל, הנרדפים על ידי הרומאים בשל מוצאם, בינם לבין שאר האומות? הקב"ה, עונה ר' עקיבא, הוא שבחר בישראל על פני שאר האומות ונתן להם את התורה כדי להבדיל אותם מסביבתם וממילא הפער שנחווה על יד חז"ל במציאות הוא פרי תכנון עליון.

אך תשובתה של המכילתא הפוכה. ההבדל לא נוצר על ידי הקב"ה אלא על ידי האומות, על ידי בלעם וחבריו. הם שבודדו את ישראל. הקב"ה ביקש לתת תורה לכל באי עולם, הם סירבו וכך נותרו ישראל לבדם.

כאשר מבקש בלעם לקלל את בני ישראל ונמצא מברך הוא אומר את הפסוק הבא: "מה אקוב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'. כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (במדבר כג ח־י). לראשונה מאז יצאו ממצרים זוכה הקורא לראות כיצד נראה מחנה ישראל מבחוץ, לצופה בו מראש צורים ומגבעות. ישראל שוכנים בדד ואינם מתחשבים בגויים. בלעם מפאר את מספרם העצום של בני ישראל וחותם בתפילה שאחריתו שלו, של בלעם, תהיה כמוהו, כמו אחריתו של ישראל.

אין מניעה שיהיה פער בין דמותו של בלעם כנביא הגויים, כפי שדומיינה על ידי חז"ל במכילתא, לבין דמותו כפי שהיא משתקפת אלינו בפשט הכתוב של פרשת בלק. אך לו נניח שבעל המכילתא הביא בחשבון את משלו של בלעם בפרשת השבוע שלנו, עשויה דמותו של בלעם שבמכילתא להעניק ממד נוסף לתפילתו של בלעם. בלעם שיצר במו ידיו את בידודם של ישראל בזמן מתן תורה, כאשר סירב לקבל את התורה וביקש מהקב"ה "ה' עוז לעמו ייתן", מוצא את עצמו בפרשת השבוע שלנו עומד על ראש צורים, משקיף אל מחנהו המבודד של ישראל ומקנא באחריתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו