פרשת "וישלח" | מדוע נאלמת דינה?

הצרימה בין חוויית האונס של דינה לבין תיאורה בפרשת השבוע נובעת מכך שבניגוד לתמר, שזעקתה מהדהדת בספר שמואל, ספר בראשית אינו מניח לנקודת מבטה של דינה להנחות את הפסוקים. במקום זה, המקרא עובר לתאר את תחושותיהם של הגברים הסובבים אותה

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רוני מועלם־אופנהיים

העיר שכם היתה מן התחנות הראשונות של יעקב החוזר ארצה אחרי שנים ארוכות של היעדרות. כמו אברהם סבו, שהיה צריך לרכוש את מערת המכפלה למרות ההבטחה לירושת הארץ, וכמו יצחק אביו, שנאלץ להתחלק עם הפלשתים בבארות המים, גם יעקב היה צריך לעמול על מקומו בארץ: "וייקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קְשִׂיטָה" (בראשית ל"ג י"ט). יעקב צריך להסתגל למתרחש בארץ החדשה, ללמוד ולהפנים את חוקי המקום, וכך גם ילדיו: "ותצא דינה בת לאה... לראות בבנות הארץ" (שם ל"ד א').

ליציאת דינה מבית יעקב אביה היו תוצאות דרמטיות: "וירא אותה שכם בן חמור החיווי נשיא הארץ, וייקח אותה, וישכב אותה ויענהָ" (שם ב'). האינטראקציה בין שכם לדינה מתוארת בעזרת שלושה פעלים, שלכל אחד מהם משמעות אחרת: המלה "וייקח" היא המלה המציינת במקרא בדרך כלל מה שקרוי היום חתונה; "וישכב" מציינת יחסי מין, כמו גם בימינו; והפועל השלישי, "ויענהָ", משמעותו עינוי. איך יכולות שלוש המלים האלה להתחבר במשפט אחד?

פסוק דומה מאוד מופיע בסיפור אמנון ותמר. אמנון, בנו של המלך דוד, זימן את תמר אחותו אליו לחדר: "ויחזק בה ויאמר לה: בואי, שכבי עמי, אחותי" (שמואל ב' י"ג י"א). תמר סירבה והתחננה אליו "אַל אחי, אַל תענני" (שם י"ב); אך אמנון "לא אבה לשמוע בקולה, ויחזק ממנה, ויענהָ, וישכב אותה" (שם י"ד).

שמעון ולוי לוקחים את דינה וטובחים באנשי שכם, ג'וליאנו בוג'רדיני, 1554

הפעלים המשמשים בתיאור אונס תמר דומים מאד לפעלים בפסוק המתאר את ההתרחשות בין דינה לשכם. "ויחזק" דומה במשמעותו ל"וייקח", "וישכב", "ויענה" המלים זהות אך סדר הופעתן בפסוק שונה. מסדר המלים אפשר ללמוד שאמנון אחז בתמר והפעיל נגדה אלימות כדי להכריח אותה לשכב אתו, ומאותה סיבה אי אפשר ללמוד דבר מהתיאור של שכם ודינה. מה גם שאמנון שנא את תמר אחרי שהתעלל בה וגירש אותה מעליו, ואילו על שכם נאמר "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה, וידבר על לב הנערה" (בראשית ל"ד ג'). המקרא מצהיר על עינוי, אבל עוטף אותו בתיאורים נייטרליים מצד אחד ובתיאורים של אהבה מצד שני.

הצרימה בין החוויה של דינה לבין תיאורה בפרק נובעת בין היתר מכך שבניגוד לתמר, שזעקתה מהדהדת בספר שמואל, ספר בראשית אינו מניח לנקודת מבטה של דינה להנחות את הפסוקים. במקום זה, המקרא עובר לתאר את תחושותיהם של הגברים הסובבים אותה. "ויעקב שמע כי טימא את דינה בִתו. ובניו היו את מקנהו בשדה, והחריש יעקב עד בואם" (שם ה'). תגובתו המאופקת של יעקב עומדת בניגוד להתפרצות הרגשות של בניו: "ובני יעקב באו מן השדה כשמעם, ויתעצבו האנשים וייחר להם מאוד, כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב, וכן לא ייעשה" (שם ז'). השמועה על המתרחש הזניקה אותם בחזרה מן המרעה הביתה, והעצב והכעס ניכרו בהם.

ובינתיים שכם, שנפשו דבקה בנפש דינה והוא אהב אותה, היה מוכן לקבל עליו כל תנאי ובלבד שיזכה בה: "ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה... הרבו עלי מאוד מוהר ומתן ואתנה... ותנו לי את הנערה לאשה" (שם י"א-י"ב). האחים הכעוסים ניצלו את הנכונות שלו. הם השתתפו במשא ומתן על דינה ובינתיים תיכננו נקמה. אחד מהתנאים שהציבו לכך ששכם יוכל לקחת את דינה היה שאנשי שכם ימולו את עצמם. שכם הסכים מיד, ובני יעקב ניצלו את חולשת הנימולים. הם התקיפו את בני העיר שסבלו מכאבים עזים, הרגו אותם ובזזו את רכושם.

מעבר לכך שרגשותיה של דינה אינם נדונים בפרק, אין אפשרות לסדר את הקורות אותה על ציר הזמן. כחלק מתיאור מעשי בני יעקב נאמר "ויקחו את דינה מבית שכם, ויצאו" (שם כ"ו). האם אחרי ששכם עינה אותה הוא חטף אותה אל ביתו? האם הדבקות והאהבה המתוארות בפסוקים רומזות ליחסים כפייתיים, חולניים? ואיך כל זה מסתדר עם הלהיטות של שכם לשאת חן בעיני בני יעקב?

לשאלות אלה אין תשובה בפסוקים, המסתיימים במחשבותיהם של יעקב ובניו על המלחמה בשכם. שני הצדדים בחנו את מה שהתרחש מתוך ניסיון להעריך את מעמדם בעיני יושבי הארץ. "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ... ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי" (שם ל'). מי שהסיפור התחיל במאמציו להתערות עם בני הארץ חושש כעת שהדבר לא יעלה בידו, ויותר מכך, מפתיחת מעגל של נקמה שעלול להסתיים בהכחדת המשפחה. בתגובה, בניו הטיחו בפניו שאלה רטורית: "הכזונה יעשה את אחותנו?" (שם ל"א). המוות עדיף בעיניהם על חיים של חרפה.

נראה כי הסיפור מסתיים בבקשה מהקוראים לבחור בין רפיסותו של יעקב, המוכן לעבור בשתיקה על אונס בתו, לבין נקמנותם של בניו, שהחריבו עיר בגלל הנעשה לאחותם. הסיפור אינו מציע דרך ביניים. זאת לא מכיוון שאינה קיימת אלא מכיוון שהפרק אינו על דינה, אלא על ההשתלבות החורקת של יעקב בארץ כנען. יעקב נמנע, האחים אספו ברצחנות את חרפתם, לא את חרפת אחותם, וביניהם דינה נותרה אילמת.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

ח"כ רינאוי-זועבי ולפיד בפגישה, היום

חדשות היום, 22 במאי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"