כשרב בישיבה כותב על אשמה מייסרת של רב בישיבה

"לא מפסיקים אהבה באמצע
", ספרו של הרב ליאור אנגלמן, לא עוסק באהבה, אלא בתחושת האשמה שמלווה את הגיבור ואת כל החברה הסובבת אותו

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלית קרפ

לא מפסיקים אהבה באמצע

ליאור אנגלמן. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 352 עמ', 96 שקלים

בניגוד למה שאפשר לצפות מהשם "לא מפסיקים אהבה באמצע", עניינו של הספר הזה הוא לאו דווקא אהבה, אלא אשמה שמלווה את הגיבור שלו וגם דמויות אחרות. ובמה כל אלה אשמים? לגיבור הראשי, אייל תמיר, ר"ם בישיבה שבה 200 תלמידים, יש לכאורה כמעט הכל: הוא מורה נערץ לא רק על תלמידיו, אלא גם על ראש הישיבה. אף על פי שמלאו לו רק 35, ראש הישיבה מציע לו שבשנה הבאה יחליף אותו בתפקיד ויעמוד במקומו בראש הישיבה. תמיר נערץ ואהוב גם על אמו ועל אשתו נועה, והוא זוכה לשבחים בכל אשר ילך. ולמרות כל זאת, משא אשמה רודף אותו מגיל צעיר: מנהגו להציץ ביומניהם של אחרים ובמחברותיהם, ולפתוח ולקרוא פתקים שנטמנו בין אבני הכותל, הופך אותו לבלתי ראוי בעיני עצמו לא לתואר הרב שהוא נושא, ודאי שלא לתואר ראש ישיבה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ