שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"החיים שנועדו לי": השעמום הוא אבי אבות הטומאה

ייתכן שספרה של קריסטין הרמל הוא רב מכר משום שאנשים שמחים לקרוא קלישאות מוכרות. זה לא דורש מאמץ לא מהכותב ולא מהקורא

עלית קרפ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלית קרפ

החיים שנועדו לי
קריסטין הרמל. תירגמה מאנגלית: ניצה פלד. הוצאת הכורסא וידיעות ספרים, 352 עמודים, 74 שקלים

יותר מכל הזכיר לי "החיים שנועדו לי" את ספריה של ג'ודי פיקו, שגם עליהם יש לי ביקורת מלוא חופניים, אבל הם בכל זאת קצת יותר משכנעים מהספר הזה, שכבר בעמודיו הראשונים נראה כמו משהו שכבר קראנו, או לפחות דומה למשהו שכבר קראנו. נראה שהמחברת ניסתה כאן לעסוק בנושא כלשהו. הניסיון לעסוק בנושא הוא כמעט תמיד מרשם בטוח לכישלון ספרותי, מה גם שסביב הנושא היא מנסה לטוות עלילות, שחלקן מתאימות לו וחלקן פחות, ומטרת כולן להוכיח לקוראים שהכל, כולל האסונות הנוראים ביותר, הם רק מרצפות בשביל המוביל לעולם טוב יותר. מטרות ונושאים הם מרשמים טובים לבית הספר, לא למי שכותב ספרות, והרעיון שאסונות הם אבני הבניין בדרך אל האושר הוא סתם רעיון מטופש.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ