בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נמר השלג": הצצה רגעית לחיים של אחרים

היום, כמעט 50 שנה לאחר שפורסם “מאה שנים של בדידות”, שהעניק לפולקלור ולסיפורי פנטסיה עממיים מעמד קאנוני, נראה שהסוגה הזאת הושחתה כליל

8תגובות

נמר השלג ‏(הכלה הנצחית‏)
צ’ינגיס אייטמטוב. תירגמה מרוסית: דינה מרקון. הוצאת עם עובד, 257 עמ’, 88 שקלים

היעלמותו של העולם הישן, כיבושו על ידי הדור החדש ומחירו של השינוי הזה הם הסוגיות המרכזיות שבהן עוסק “נמר השלג ‏(הכלה הנצחית‏)”. הימים הם ימי ההפרטות ההמוניות בכפרים המרוחקים של הרפובליקות האסייתיות של ברית המועצות לשעבר, שהמודרנה אוכלת בהם כל חלקה טובה, והמקומיים, שחיו בצמצום בתקופת הקומוניזם, עכשיו ממש רעבים ללחם. הם שונאים את העשירים שהצליחו לחטוף מכל הבא ליד כשהאימפריה הסובייטית הופשטה מנכסיה, ומנסים לעשות הכל כדי להתפרנס איכשהו.

ארסן סמנצ’ין, הגיבור, הוא בן כפר קטן באזורים ההרריים של קזחסטאן. הוא עיתונאי, ולא ביקר בכפר הולדתו שנים רבות, אך כשדודו מזמין אותו לשמש מתורגמן לאנגלית ולרוסית במסע ציד של נמרי שלג שהוא מכין לנסיכים מסעודיה, הוא מתייצב לסייע לו. זה עתה נפרד סמנצ’ין מאהובתו הזמרת, שתיכנן לכתוב לה אופרה על סמך סיפור עם קזחי “הכלה הנצחית”. במרכז הסיפור כלה, שמזימות קנאה הרחיקו ממנה את אהובה ביום נישואיה ומאז היא נודדת בהרים ומחפשת אותו. אהובתו של סמנצ’ין לא עזבה אותו בגלל מזימות של רוע וקנאה, אלא בגלל הצורך להתפרנס ולעבור לעולם הפופ, והיא עשתה זאת די בחדווה.

כפריי קזחסטאן לא רק סובלים מעוני וממחסור, אלא גם מתענים בידיעה שיש מי שהצליח להתעשר. הידיעה הזאת אינה נותנת להם מנוח, והם אדישים לנוף הקדומים הפראי המקיף אותם. וכך, כשהרעב, המחסור והקנאה מניעים אותם, מחליטים שותפיו למסע של סמנצ’ין לחטוף את הנסיכים ולדרוש תמורתם כופר.

קורבנם הפוטנציאלי של הציידים הוא ז’אאברס - נמר מזדקן, שנפלט מהלהקה שבה גדל ושהנהיג, לאחר שנוצח בקרב על ידי נמר צעיר ממנו. אותו נמר זכה גם בבת זוגו, שנפרדה מז’אאברס בעליזות: “פעם אוספת את הזנב ופעם מניפה אותו מעלה ומקשתת אותו מיד... הלכה בלי להניד עפעף” ‏(עמ’ 10‏). ז’אאברס משוטט בהרים ושואל את נפשו למות, מטרה מושלמת לכדורי הציידים.

רויטרס

העלילות ב”נמר השלג” קשורות זו בזה וגורלות גיבוריו דומים זה לזה, וכולם מצייתים לחוקים חזקים מהם, לחוקי הטבע או לצורך שלהם לשרוד ולהתפרנס: הנמר ננטש על ידי נמרתו, כפי שסמנצ’ין ננטש על ידי אהובתו, והכפריים נגזלים על ידי הגלובליזציה ממש כפי שהם גוזלים את האדמה שעליה הם חיים ואת בעלי החיים שבסביבתם.

אייטמטוב אינו מסתפק בקשירת קשרים בין גיבוריו לבין עצמם, ויצירתו מתכתבת עם יצירות רבות אחרות. אתחיל דווקא באהובה עלי במיוחד, “חיי האושר הקצרים של פרנסיס מקומבר”, שהוא סיפור קצר של ארנסט המינגוויי. גם שם יוצא גבר למסע ציד כדי לפצות את עצמו על חיי רגש עלובים ותאוות מדולדלות, ובמקום חיים הוא מוצא את מותו. כמה חבל שאייטמטוב אינו המינגוויי ואת המחשבות שמעלה המינגוויי בלבות קוראיו מתוך יובשנות דוקומנטרית כמעט, מניח אייטמטוב לפניהם באינספור הטפות מוסר דידקטיות, עטופות במטפחות צבעוניות של כפריות מקומיות.

וזה לא הכל: גם בספר הזה, בדומה לספריו הקודמים, אייטמטוב מעטר את העלילה בסיפורי פולקלור. מה שהיה צבעוני ואפילו מרגש כשהוצג לקוראים בפעם הראשונה, אינו מצליח לשמור על רעננותו והופך טרחני. אסתכן ואומר שאין זו נחלתו הבלעדית של אייטמטוב: היום, כמעט 50 שנה לאחר שפורסם “מאה שנים של בדידות”, שהעניק לפולקלור ולסיפורי פנטסיה עממיים מעמד ספרותי קאנוני שלא היה להם קודם, נראה שהסוגה הזאת הושחתה כליל הן בעטיהם של כותבים בינוניים והן בשיני הזמן, וגם מרקס עצמו, שהעניק לספרות הזאת תהילת עולם, לא הצליח לחזור על הצלחתו מ”מאה שנים של בדידות” בספריו האחרים.

אז מה בכל זאת הופך את הספר הזה לרב מכר? קודם כל, חוק מיליון הדולר שחל גם על רבי מכר, ועל פיו, הרבה יותר פשוט לייצר את השני מאשר את מהראשון.
השני רכוב על הצלחתו של הראשון, שואב ממנה ומשמו הטוב של המחבר, ואם המחבר מוכשר ומקורי, הוא אולי גם מצליח להפיק משהו טוב, מה שלא קרה ב”נמר השלג”. הספר הזה, ששואב ללא ספק מהצלחתו העצומה של “והיום איננו כלה” של אייטמטוב, אינו מקורי די הצורך.

אבל לא רק הצלחתו הקודמת של המחבר מזינה את הצלחת “נמר השלג”, אלא גם מגמה שקונה לה אחיזה בלבותיהם של עוד ועוד אנשים בעולם המערבי בשנים האחרונות, שאוהדיה חדלו מלראות במודרנה את חזות הכל והם רוצים לבחון מקרוב חיים בסגנון מסורתי. רק שההצצה לכאורה בחייהם של שבטים מוסלמיים שדבקים גם במנהגיהן של דתות פרה־מונותיאיסטיות, אינה אלא אשליה: “נמר השלג”, ממש כמו “רודף העפיפונים” בזמנו, שעלילתו מתרחשת באפגניסטן הסמוכה, הם יצירות שכתובות על פי מיטב המסורת הספרותית המערבית והם מביאים לקוראים התרשמות של תיירים לרגע. התרשמות של מי שרק חולפים במקומות מסוימים אבל אינם חיים בהם, ואינם מצויים בהלכי הנפש האמיתיים של המקומיים - ועל כן אינם חושפים אותם באופן משכנע, אלא רק באבחות פולקלור.

ובכל זאת, הפסיפס הצבעוני שנוצר כתוצאה משימוש ברשמים תיירותיים ושיבוצן של אבני חן פולקלוריסטיות יוצר טקסטורה צבעונית שמפתה את הקורא, גם אם אין בה אמת, ואף על פי שיודעי ח”ן יכירו בכך שמדובר בפריט זול שצבעיו ממהרים לדהות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו