בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלישאות הפורנו שהופכות ספר ללהיט

סילביה דיי ב"חשופה לעיניך" אינה מתאמצת לפשפש בחייהן של דמויות ובנבכי נפשן. הרבה יותר פשוט להציע להן להתפשט

8תגובות

חשופה לעיניך
סילביה דיי. תירגמה מאנגלית: מיכל רביד. הוצאת מטר, 333 עמ’, 95 שקלים

אווה טרמל עברה למנהטן מהחוף המערבי וחולקת דירה עם שותף, קארי טיילור, דוגמן שפגשה בסדנת תמיכה לנפגעי תקיפה מינית ונפשותיהם נקשרו זו בזו. ביום הראשון לעבודתה במשרד פרסום היא פוגשת את גידאון קרוס, מיליארדר יפה תואר, ומראהו מכה אותה בסנוורים. היא כושלת, כמעט נופלת, הוא מסייע לה לקום, ומכאן ואילך הוא עושה הכל כדי לכבוש את לבה.

טרמל מצדה חוששת מפני הקשר איתו כי נדמה לה שהוא גבר שנשים רבות כרוכות אחריו. אחרי זמן קצר היא מגלה שהוא גם נוקט דרכים פולשניות כדי לכבוש את לבה, כמו לרגל אחריה באשר תלך. נוסף לכך, לפרקים הוא מלא תשוקה, אבל מיד אחר כך הוא יכול להיות קר ומרוחק. טרמל נוצלה מינית על ידי בן משפחה בנעוריה, ונראה שגם קרוס נפל קורבן למעשים כאלה, אלא שעל פי מיטב המסורת השוביניסטית ומשפילת הנשים, שעוברת כחוט השני בספר הזה, גם כאן האשה נחשפת יותר מאשר הגבר. וכך, כבר באמצע העלילה יודע הקורא את פרטי ההתעללות המינית שהיא עברה, אך סיפורו של קרוס נותר עלום.

מה עושה זוג צעיר שזה עתה נפגש? ברומן של המאה ה–19 נפגשים בני הזוג כדי לברר אם יש ביניהם משיכה מינית מבלי לבדוק את הנושא בפועל, במטרה להוציא את היחסים ביניהם מתוך מסגרת חברתית־כלכלית. אבל קרוס וטרמל מתחילים להחליף נוזלי גוף עוד בטרם יכירו זה את זה ולוּ באופן שטחי, וזה משאיר מעט מאוד אופציות בידיהם, המלאות שדיים ואיברי מין זקופים. חיש מהר הם מוצאים את עצמם משתגלים במשרד שלו, או בלימוזינה שלו, או שהם עושים את זה אצלה בבית, או שהם עושים את זה אצלו בבית, או שהם עושים את זה במלון.

מכיוון שאין להם שום מושג זה על זה וכל אחד מהם מביא איתו שק של תסבוכות אישיות, הם כל הזמן חושדים שמטרתו האמיתית של בן הזוג היא בעצם להסתלק שלא על מנת לחזור ולהותיר את השני מתבוסס במכאוביו. זה קורה כשהם הולכים למסיבות ומישהו מהם מעז לדבר עם חבר מהעבר, זה קורה בחדר כושר, וזה קורה בעבודה ובמקומות רבים נוספים. מדוע הם מודאגים כל כך משיחה עם מישהו מבני המין השני? מה שלא פחות מעניין הוא מדוע טרמל לא נסה כל עוד רוחה בה מקרוס, מרגע שהיא מגלה שעקב אחריה, השיג מידע על אודותיה, שיכפל את המפתחות לביתה וכיוצא באלה פעולות שתכליתן שלילת האוטונומיה האישית שלה?

הבעיה היא, שברגע שהם מנסים לברר את היחסים ביניהם, להפריד לרגע את החלקים שמתחת לחגורה של כל אחד מהם, לספר קצת היסטוריה אישית ולבדוק לאן מועדות פניהם, מפילה אותם המחברת אפיים ארצה למשגל נוסף. גם היא אינה מגלה לקוראיה מה פשר התנהגותם של הגיבורים. יש בזה חן מסוים, אלא שהספר הזה לא רק עוסק במין, אלא הוא ממש מטביע כל ניסיון להתקרבות בין בני הזוג, לבירור היחסים ביניהם, לידידות או לקרבה, בתיאורים פורנוגרפיים שאינם מחמיצים ולו קלישאה אחת ממיטב מסורת הז’אנר: איבר המין של הגיבורה הוא קטן והדוק ואיבר המין של הגיבור הוא גדול, עבה וקשה כמו אבן; המשגלים שלהם נמשכים עד אינסוף, הם חוזרים על עצמם שוב ושוב והגיבורים לעולם אינם מתעייפים ולעולם אינם מואסים זה בזה. כמובן, הוא תמיד גומר רק אחרי שהיא גמרה שלוש פעמים לפחות וזרמתו זרמת סוסים ממש. הקשר עם המציאות, אם אמנם יש כזה, מסתיים בבחירה במין כבמפלט, אבל תיאורי המעשה המיני של דיי משקפים את המציאות באותה מידה שסרטים פורנוגרפיים משקפים אותה.

דיי מגדילה לעשות, וכמו מארחת שלא בטוחה שהאביסה את האורחים שלה במספיק קלוריות ומוסיפה עוד תפוחי אדמה ואורז בסוף הסעודה - כך דיי מכניסה את הגיבורה שלה לאורגיה שמקיים השותף הדו־מיני שלה בסלון ביתם, שבה, שומו שמים, גם נשים עם נשים וגברים עם גברים. דומה שהתמונה הזאת, המוצגת כפסגת הנועזוּת, מעידה בעיקר על קוצר דמיונה של דיי והיא מתווספת לדמיון המוגבל שבתיאור סצנות המין האחרות.

אבל למה לכתוב ביקורת נוקדנית שכזאת, כשהספר הוא הצלחה סוחפת בישראל ובעולם, וגם אני קראתי אותו בשקיקה מסוימת? דיי למדה שיעור חשוב בכתיבת רבי מכר, ויכולה גם ללמד אחרים: גם אם יש לך עלילה שכבר נטחנה עד דק, אוסף נושאים שאתה רוצה לדון בהם אבל לא יודע איך, ובעיקר אם אין לך חשק להתחיל לעסוק בפסיכולוגיה של הגיבורים שאין לך מושג מי הם, זולת מראם החיצוני, ואין לך כוח לתאר את מעשיהם, לנתח אותם, לתת להם לטעות, להתבגר ולטעום מטעמם המר של החיים - כדאי לעצור כל סצנה מורכבת בעודה באִבה ולהפשיט את הגיבורים. אין צורך בקמא סוטרא, מספיק תנוחות בנאליות לגמרי, ולקינוח אפשר גם לרמוז על יחסים הומוסקסואליים, שנראים כנראה למחברת אפשרות פיקנטית מאוד.
לא רק ליופי סולחים הכל, כמו שאומרת מיוריאל ברברי ב”אלגנטיות של קיפוד”, אלא גם לסקס, וסילביה דיי מוכיחה זאת ובגדול.

Bared to you/ Sylvia Day



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו