בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרלן קובן מתאים לכל טיסה

הרלן קובן יכול יותר. אבל גם כשהוא לא מעז לעשות את הצעד ולהרפות מז’אנר המותחן, היצירה שלו עדיין עושה את העבודה / למה הוא רב מכר, מדור חדש

5תגובות

תישאר קרוב
הרלן קובן. תירגם מאנגלית: ירון פריד. הוצאת ידיעות ספרים, 383 עמ’, 98 שקלים

אטלנטיק סיטי, עיר הבילויים וההימורים, היא גן עדן למעטים וגיהנום לרבים. גם הפעם, לאחר שנפרד, כנראה, מגיבורו משכבר מיירון בוליטר, בוחר הרלן קובן להציב במרכז העלילה שלו גיבורי שוליים, כאלה שדומה שהחיים הקיאו אותם מקרבם.

ריי לוין, לדוגמה, נראה כמי שכבר הגיע לשאול תחתיות: מי שהיה צלם מוכשר ומבוקש בעבר, איבד כל עניין בצילומי איכות ועובד כצלם פפראצי להשכיר באטלנטיק סיטי. תפקידו מתמצה ביצירת מצג שווא של רדיפה אחרי ילדי בר מצווה, שמנסים להתחפש לסלבריטאים ליום אחד, כשהוא קורא לעברם את הקריאות המתבקשות. הוא גר בדירת מרתף מוזנחת ומלוכלכת, מתפרנס בקושי רב ולעתים קרובות שותה עד אובדן חושים. אירוע מעברו מטיל צל כבר על חייו והוא אינו מצליח להשתחרר ממנו, וכשיום אחד מישהו מכה אותו באלת בייסבול ומנסה לגנוב את המצלמה שלו, הוא מתחיל לחשוד שאמיתות מסוימות, שהיה רוצה שיישארו חסויות, עומדות להתגלות, והוא נתקף פחד עמוק.

דומה שמייגן פירס, מי שהיתה אהובתו, הצליחה דווקא בחייה מאז נפרדה ממנו לפני 17 שנים, למרות אהבתם הלוהטת. היא חיה בבית פרברי טיפוסי: בעלה הוא עורך דין מצליח, והיא מגדלת את שני ילדיהם ומטפלת במסירות בחמותה חולת האלצהיימר. מייגן אמנם סיפרה לבעלה כמה פרטים על עברה, אבל מאחר שאין שום קשר ביניהם לבין ההווה שלה, הוא אינו יודע דבר על לוין וגם לא על חייה הקודמים של אשתו. בוודאי נסתרת מפניו העובדה שאשתו היתה חשפנית במועדון “לה קרם” באטלנטיק סיטי. כשלוריין, הברמנית של אותו מועדון פונה אליה יום אחד במפתיע, מתחילה מייגן לחשוש שפרטים אפלים מעברה עומדים להתגלות. וכשלפנייה זו מצטרף מקרה רצח נוסף של לקוח מלקוחות המועדון, שאינו אלא מקרה אחרון בשורת מקרי רצח שכולם מתרחשים ביום השנה להיעלמה של מייגן מהעיר, היא חשה שטבעת החנק מתהדקת סביב צווארה.

על פענוח מקרי הרצח מופקד ג’ק ברום, שמנסה לבדוק לאן נעלם סטיוארט גרין, לקוח של “לה קרם”, גבר אוהב ואיש משפחה מסור, לפחות לדעתה של אשתו, ממש ביום שנעלמה מייגן פירס מהעיר ומה הקשר שלה ושל לוין לכל העניין.

אפלוליות, כתיבה קולחת, לפחות הסחת דעת משמעותית אחת וגם כמה מוטיבציות מאולצות מוליכות את העלילה אל סופה הבלתי צפוי. ואף על פי כן, אין שום דבר עוצר נשימה בספר הזה, והקוראים שציפו שקובן יתבגר מהעלילות שהקדיש לחוקר הפרטי וסוכן השחקנים מיירון בוליטר עלולים להתאכזב. קובן הפגיש את קוראיו עם בוליטר החל בשנות ה–90 והקיף אותו בצוות הקבוע של סינדי הגדולה, מזכירתו, ואספרנזה שותפתו, המתאבקת לשעבר, שתיהן דמויות שמעוררות חיוך סרקסטי בד בבד עם סימפתיה והערכה בזכות הנופך הצבעוני והיעיל של עבודתן. אבל בשנים האחרונות הסצנות האלה קצת מיצו את עצמן, ובספרו האחרון כבר עסק קובן בכתיבה לבני הנעורים, דבר שהקהה מאוד את עוקצה של כתיבתו. מי שקרא אותו חש שכתיבתו של קובן מבקשת לקפוץ מדרגה, ובצדק: הוא יודע לעצב דמויות, הוא יודע להציג תסבוכות ולפתור אותן, יש לו תובנות פסיכולוגיות מעמיקות, שאותן הוא חולק עם קוראיו גם בספרי המתח שלו, ומי שליווה אותו נאמנה במשך השנים חש שהוא מסוגל לכתוב כתיבה מעמיקה יותר מספרות מתח.

לדאבון הלב, הציפייה הזאת מתגשמת ב”תישאר קרוב” רק באופן חלקי מאוד, ובסופו של דבר יוצא הספר קירח מכאן ומכאן: מצד אחד מוותר קובן על בוליטר המקסים ועל שותפותיו הנפלאות, על האווירה ההומוריסטית והפנטסטית בדרכה ששררה במשרד החקירות הקטן, ועל התחושה הביתית שהצליח ליצור. מהצד האחר הוא לא הולך עד הסוף עם הבחירה ברומן, ונשאר בסוגה המוכרת לו וגם לקוראים. כך קורה שאף על פי שעלילת הספר הזה שונה מעלילותיו של בוליטר, הוא נותר ספר מתח על כל מאפייניו; ככזה, מתמקד המספר וביחד איתו הקורא בפענוח העלילה במקום במוטיבציות פסיכולוגיות עמוקות, ברקע תרבותי ובלשון. אלה הם נושאים מרתקים בהרבה לטעמי, ואין ספק שקובן יכול לעסוק בהם אם רק ירצה.

אבל אולי לא כל ספר צריך לשאת איתו יומרה עמוקה, וגם הספר הזה, כמו רבים אחרים של קובן, הוא רב מכר דווקא בגלל חוסר היומרה שלו: זה בידור טוב עם פיקנטריה קלושה שמתאימה לכל המשפחה וגם לבית היהודי. אפשר לקחת אותו לנסיעה ארוכה, לדפדף כמה דפים ולשוב אליו אחר כך. הוא לא מעורר מחשבות רבות ולא מעיק. ומכיוון שקובן יודע את מלאכתו, הוא שותל כמה רמזים בדרך לפענוח העלילה, ואין ספק שאוהבי ספרות המתח שמסתכנים בניחוש הסוף במהלך הקריאה, ישמחו לגלות שהם טועים גם הפעם.

Stay Close/ Harlan Coben



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו