סיפורם של החתולה ג'ני ומועדון החתולים

אסתר אווריל תירגמה את שפת החתולים כדי שבני אדם יבינו אותה, וספרה סוחף את הקוראים הצעירים אל הרפתקה קסומה שכּולה תום ועדנה

אנה הרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנה הרמן

ג'ני ומועדון החתולים
כתבה ואיירה: אסתר אַוֶרִיל. תירגמה מאנגלית: שירה חפר. הוצאת מודן/אוקיינוס, 159 עמ’, 55 שקלים

בשירו של שארל בודלר "החתול", בתרגום דורי מנור, כתוב:

עָמֹק בְּמֹחִי מְטַיֵּל,
כְּמוֹ בְּתוֹךְ בֵּית מְגוּרָיו,
חָתוּל יְפֵהפֶה: כֹּחוֹ רַב,
אַךְ קוֹלוֹ חֲלוּשוֹת מְיַלֵּל.

החתול, ה"מביע קסמי־חשאים", ככתוב בהמשך השיר, הוא גיבורו של הספר "ג'ני ומועדון החתולים". אבל בעצם זה איננו גיבור אלא גיבורה - חתולה שחורה וביישנית, ששמה ג'ני לינסקי. בדברי הקדמתה לספר כתבה אסתר אווריל: "הקוראים ממשיכים לשאול אותי את אותה שאלה: ‘האם ג'ני היתה אמיתית?’ כן, ג'ני היתה אמיתית – חתולה אמיתית מאוד. הכרתי אותה כשגרתי בבית ששכן ליד גינה גדולה, ושם היא גרה עם הבעלים שלה, קפטן טינקר".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ