השואה כפי שאהרן אפלפלד מספר לילדים

ב"ילדה שלא מן העולם הזה" מצליח אפלפלד לפצח את המספרים הגדולים ואת נוכחותה המיתית של השואה ולהפוך אותה 
לסיפור משפחתי, ואפילו לסיפור ילדים

שרון גבע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שרון גבע

ילדה שלא מן העולם הזה
אהרן אפלפלד. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 134 עמ', 72 שקלים

אדם ותומס הם שני ילדים דומים אך שונים מאוד: בני תשע, בנים יחידים, לומדים בכיתה אחת, גדלו באותה עיירה, נכלאו באותו גטו. אחד אהוד על חבריו, מגלה זריזות ידיים ורגליים, מרחיק ראות, מעשי וארצי; האחר דחוי וגמלוני, שקדן קצר רואי, שמשקפיו אבדו לו והוא חולם. למראית עין, לפנינו עברי ויהודי. אך הדיכוטומיה שממילא עבר זמנה נסדקת לנוכח פרט ביוגרפי חשוב המהדהד באישיותם המתגבשת של שני הילדים לאורך כל הספר: אדם, החזק בגופו, מאמין ונחרץ ומצטט את סבו האומר "הכל בידי שמים". תומס, החזק ברוחו, מצטט את אביו: "הכל בידי אדם" (עמ' 37). לנוכח מערכת היחסים המתגבשת והמתפתחת בין הילדים מקבלת אמירה זו משמעות כפולה: לא בידי אדם סתמי, אלא בידי אדם חברו לכיתה, עתה לחיים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ