הילדה עם האייפד ואני מתגעגעת ל"זרעים של מסטיק"

ההוצאה המחודשת של "זרעים של מסטיק" היא כמו מסע אל עולם שהיה ואיננו, שבו לא היו כל כך הרבה מסכים ונשאר יותר מקום לדמיון

שהם סמיט
שהם סמיט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שהם סמיט
שהם סמיט

זרעים של מסטיק
לאה נאור. איורים: ולי מינצי. הוצאת ספרית פועלים - הקיבוץ המאוחד, 74 שקלים

כשמדובר בספר הזה, שראה אור לראשונה בשנת הולדתי (1966) וששירי הזמר בו הם הפסקול של ילדותי, וכעבור 30 שנה של ילדי, אתקשה להיות אובייקטיבית או לכבוש את התלהבותי. המלים של לאה נאור, הלחנים של נחום (נחצ’ה) היימן, קולה הצלול והמדויק של דליה פרידלנד ותרועתה המתפרצת בעליצות (מעט מכנית ומוגזמת לאוזני כיום) של מקהלת ילדי קיבוץ בית אלפא - כל אלה מותכים אצלי לבלי הפרד עם המראות ששיוויתי לנגד עיני הילדה שהייתי כשהאזנתי לשירים שבקעו מן הרדיו או מן הפטפון.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ