סוף סוף ספר לנוער שהדם בו הוא לא העיקר

מה שעושה את "מרוצי העקרב" למענג הוא לא המיתוס הפראי והאלימות העצורה שבראה מגי סטיווטר, אלא הדמויות והיחסים ביניהן

גלית ראב"ד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גלית ראב"ד

מרוצי העקרב
מגי סטיווטר. תירגמה מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת איגואנה/ כנרת, זמורה־ביתן,
432 עמ', 98 שקלים

פתחתי את "מרוצי העקרב", ספרה החדש של מגי סטיווטר, קראתי את פרק הפתיחה, ולא רציתי להמשיך לקרוא. לא עוד אחד מהספרים נוטפי הדם האלה, חשבתי בלבי.

מזל שאני לא מרשה לעצמי לסגור ספר שכבר פתחתי, לא מהר כל כך, לא כשמדובר בספר נוער מתורגם, ועוד בתרגומה המהנה של יעל אכמון. מזל, כי כשהנחתי לעצמי להמשיך ולקרוא, נוכחתי לדעת שהדם הוא לא העיקר פה. לא, מה שעושה את הספר הזה למענג הוא לא המיתוס הפראי שהסופרת יוצאת ממנו, וגם לא המתח העלילתי והאלימות העצורה והמתפרצת בעולם הקודר שבראה, אלא שני דברים שעומדים בבסיסם של תענוגות הספרות והחיים: הדמויות והיחסים ביניהן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ