"סדרה של צרות"

חגיגה גותית לילדים

המספר הכריזמטי למוני סניקט, שמתמחה בחוסר דידקטיות נהדר, הופך סדרה של ספרים על צרות איומות שניחתות על שלושה יתומים למענגת כל כך

שהם סמיט
שהם סמיט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שהם סמיט
שהם סמיט

סדרה של צרות: התחלה נוראה/ חדר הזוחלים
למוני סניקט. איורים: ברט הלקויסט. תירגמה מאנגלית: אירית ארב. הוצאת כתר, 100 עמ' + 115 עמ' (שני ספרים בספר), 89 שקלים

סדרות, כבר הצהרתי מעל דפי מוסף זה, אינן כוס התה שלי. ואם תה - הרי הן משולות לתה הנלגם מספל ממותג באחד מסניפיה של רשת בתי קפה ממותגים, או לארוחת־תלוש לעובדי היי־טק המתייצבים מדי יום באותה השעה, באותה המסעדה, ואוכלים בלי חמדה את אותה המנה - טעימה, מקצועית ואפילו אסתטית - אך לעולם לא מפתיעה או מסעירה (בהנחה שיש הנסערים ממנות). "סדרה של צרות", סדרה סופר־פופולרית (בעולם נמכרו יותר מ–60 מיליון עותקים) שכבר ראתה אור בעברית בתחילת המילניום (בספריית מעריב) וכעת חוממה והוגשה (ולמרבה הצער באותו תרגום לא מספק ונטול ברק), היא מבחינה זו סדרה ככל הסדרות: גיבוריה קבועים, חד־ממדיים ובלתי משתנים, נרדפים בידי אותם הנבלים, נקלעים לצרות הניטחות עליהם כמו מלועו של תותח ממוחשב ונחלצים - תמיד הודות לזיווג בין ידע הנרכש מספרים ובין יצירתיות מולדת. החידוש שבסדרה הוא בהיותה בה בעת פרודיה הכורכת פשטנות (בעיצוב העלילה והדמויות) עם עומק מפתיע המתגלה בהערותיו של המספר הכריזמטי, הסרקסטי והשנון למוני סניקט.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ