שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כל ספרי הילדות שאהבנו. פרויקט מיוחד

"הלב", "איה פלוטו" ועוד ועוד. לקראת פסח נזכרים כותבי מוסף "ספרים" בספר אחד שהוקרא להם בילדותם והם מבקשים להעבירו לדורות הבאים

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

תולדות הרשע
אני כבר לא זוכר מי קרא לי את הסיפורים הללו: האם היה זה סבי ויקטור, סבתי טרודה, או שמא דודתי אידה? נראה לי שזו היתה אידה, אולי כי היתה אשה קטנה, גרומה וגיבנת, שכמו יצאה היישר מהאיורים של הספר שאותו הקריאו לי בילדותי יותר מכל ספר אחר.

"מקס ומוריץ" של וילהלם בוש. אם לדייק: מקס אונט מוריץ, בגרמנית, שפת המקור, שבה קראו לי אותו. שני הילדים המופרעים, הזדוניים והסדיסטים, שמנסרים גשר כדי שהחייט ייפול, ממלאים את מקטרתו של המורה בחומר נפץ כדי שיתפוצץ ולבסוף נטחנים בעצמם והופכים למזון לאווזים. קשה להבין למה קראו לנו את זה, אבל כך זה היה. יותר מאשר את הסיפורים אני רואה לנגד עיני גם עכשיו, עשרות שנים אחר כך, את האיורים. אם היה לי למי להקריא כיום, הייתי ממשיך במסורת המשפחתית: רֶשע לגיל הרך. מתברר שזה מזיק הרבה פחות ממה שנדמה, מרושע פחות ממה שמסופר בעיתון או נראה בטלוויזיה.
גדעון לוי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ