"עצרת החיות": המניפסט הפציפיסטי של אריך קסטנר נותר רלוונטי להכעיס

"עצרת החיות", שאריק קסטנר כתב שנים מעטות אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא כתב אישום חריף נגד האנושות. התרגום של מיכאל דק אטי, מסורבל ומוזיקלי פחות מתרגומה של מרים ילן־שטקליס

עופרה רודנר
עופרה רודנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופרה רודנר
עופרה רודנר
  • שם הספר: עצרת החיות
  • סופר/ת: אריך קסטנר
  • מו"ל: אחיאסף
  • מס' עמודים: 116
  • מחיר: 84

תירגם מגרמנית: מיכאל דק, איורים: ולטר טריר

"יום בהיר אחד נמאסו העניינים על בעלי החיים. האריה אריק, הפיל גיל והג'ירף רפי נפגשו, כמו בכל יום שישי, לקפה של אחר הצהריים על שפת אגם צ'אד שבאפריקה. אריק האריה אמר... 'אוף! בני האדם האלה!' ... הג'ירף עמד בפיסוק רגליים על שפת האגם ולגם לגימות מהירות... 'כמה שהם איומים, בני האדם האלה. הרי היה יכול להיות להם כל כך נחמד בעולם! הם יודעים לצלול כמו דגים, לרוץ כמונו ממש, לשוט כמו ברווזים, לטפס כמו איילות, לעוף בשמים כמו נשרים, ומה הם הצליחו להשיג עם כל הכישרונות האלה שלהם?' ... 'חבל לי על הילדים שלהם', אמר גיל הפיל ואוזניו שמוטות בעצב, 'ילדים כאלה חמודים! וכל הזמן מכריחים אותם להשתתף במלחמות... ילדים מסכנים', נהם הפיל". כך נפתח "עצרת החיות" הקלאסי של אריך קסטנר: הפיל, האריה והג'ירף קוראים דיווח בעיתון על עוד ועידת שלום כושלת (בשרשרת של ועידות שלום כושלות) ומגיעים למסקנה שחסרה אלטרנטיבה. הם מגייסים את חבריהם — דוב הקוטב, טפיר, ינשוף, שור, קנגורו ועכבר — ומזמינים את כל חיות העולם לוועידת שלום עולמי, תחת הכותרת "למען הילדים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ