השיחות של מרגרט עם אלוהים נותרו רדיקליות, גם ההומור לא התיישן

ספרה הנודע של ג'ודי בלום שבמרכזו נערה אמריקאית היה בין הסנוניות שבישרו את פוליטיקת הזהויות בספרות הילדים, אבל היא עשתה זאת בתמימות, בחן וללא כל דידקטיות. התרגום החדש לספר מעולה ויאפשר לדור נוסף של מתבגרות להכיר חברה טובה

עופרה רודנר
עופרה רודנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופרה רודנר
עופרה רודנר

תירגמה מאנגלית: שהם סמיט

סוגה: ילדים ונוער 
קהל יעד: בנות 12, בהווה או בעבר
מדף: בין "מלפפונים חמוצים עם שוקולדה" של סטפאני ל"חיוך" של ריינה טלגמאייר 
המלצה: רומן התבגרות מצחיק, נועז וריאליסטי

"'אם אתן רוצות לגמור עם החזיות־תינוקות האלה', ננסי אמרה, 'אתן צריכות לעשות תרגילים'. 'איזה מין תרגילים?' שאלה גרטשן. 'כזה למשל', ננסי אמרה והדגימה. היא עשתה אגרופים, כופפה את הזרועות והניעה אותן קדימה ואחורה כשהיא מבליטה את החזה. תוך כדי תנועה היא אמרה: 'זהו זה זהו זה, כך אגדיל את החזה'. היא חזרה על זה שוב ושוב. אנחנו עשינו כמוה ודיקלמנו איתה: 'זהו זה, זהו זה, כך נגדיל את החזה"... כשסיימנו, ננסי פתחה את דלת החדר שלה. ליד הדלת ראינו את אוואן ומוס, שהקשיבו לנו. הם ירדו אחרינו למטה והחוצה לחצר. כשננסי אמרה להם 'עופו מפה, אנחנו עסוקות', אוואן ומוס פרצו בצחוק. הם צעקו: 'זהו זה, זהו זה, כך נגדיל את החזה'. אחרי זה הם נפלו על הדשא והתגלגלו וצחקו כל כך חזק, שקיוויתי שהם ישתינו במכנסיים" (מתוך "אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט")

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ