"מולו וצגאי חוצים את הים": תיאור עדין ומאופק של שני ילדים פליטים

תמר ורטה־זהבי מתארת בספרה את הרפתקאותיהם של אח ואחות, שלאחר אובדן ביתם יוצאים בספינה לחפש את הוריהם. אף שסיפורם הלא ייאמן של הפליטים מוצג בסגנון מאופק, הסופרת מצליחה לנסח טקסט פוליטי חריף

עופרה רודנר
עופרה רודנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופרה רודנר
עופרה רודנר

איורים: סילביה כביב, עורכת: יעל גובר

סוגה: ילדים ונוער
קהל יעד: ילדים מגיל 7 ועד בכלל
מדף: ליד "ירוס הולכת לירוסלם" מאת בת עמי מלניק, "אברה: המסע אל הציור" של שהם סמיט ו"המסע לאתיופיה: בעקבות ביתא ישראל" של חיים אקשטיין
לסיכום: ספר מבעית ומלא יופי אנושי

"הימים הראשונים על הספינה עברו בנעימים. אמנם היה צפוף מאוד על הסיפון, אבל הספינה התקדמה במהירות צפונה. הנוסעים התיידדו זה עם זה והפכו למעין משפחה גדולה שסועדת יחד ומתפעלת יחד מהזריחות ומהשקיעות שמקרבות אותם ליבשה. ביום הרביעי להפלגה, בדיוק כשהיבשה נראתה באופק, התחיל לרדת גשם. הגשם הפך לסערה. הספינה שהיתה להם כבית היטלטלה בין הגלים, מאיימת לפלוט את הנוסעים לים... צגאי, שלמד להתכונן לרע מכל, שלף מכיסו את הברזל החד שמצא... וחתך במהירות את החבל שהצמיד את אחת מסירות ההצלה אל מעקה הספינה. הוא לקח את התיקים שאמא תפרה להם וצעק לאחותו ולשרה לקפוץ מיד לסירת ההצלה... איש נוסף ניסה לקפוץ לסירה ההצלה, אבל החמיץ אותה ונפל למים... לאור הברקים, שהציתו את העולם באור אימים, הם ראו את הספינה הטובעת... שרה פרצה בבכי מר. 'התינוקות, מה יהיה איתם??' צווחה. מולו הצטרפה אליה בצרחות אימה... 'תחזיקו בכל הכוח את דופנות הסירה!' צגאי צעק עליהן בכל כוחו והן נשמעו לו" (מתוך "מולו וצגאי חוצים את הים")

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ