"העיירה שבתיבה" נכתב לפני כמעט 200 שנה והקדים את זמנו

גיבור סיפורו של ולדימיר פיודורוביץ' אודוייבסקי הוא ילד המתפעם מתיבת נגינה קטנה אך מביא לקלקולה. זו יצירה מותחת ומהנה מאוד על תיעוש ומצבו של הבורג במכונה

עופרה רודנר
עופרה רודנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופרה רודנר
עופרה רודנר
  • שם הספר: העיירה שבתיבה
  • סופר/ת: ולדימיר פיודורוביץ' אודוייבסקי. איורים: יבגני אנטוננקוב, תירגמה מרוסית: ריטה קוגן
  • מו"ל: הוצאת קדימה
  • עורכ/ת: עריכת תרגום: עודד וולקשטיין
  • מס' עמודים: 48
  • מחיר: 97

סוגה: ילדים
קהל יעד: בני 5–10
מדף: לצד "בת הצאר ושבעת האבירים" של פושקין ו"פרח הארגמן" של סרגיי טימופייביץ' אקסאקוב
לסיכום: עלילה יפהפייה ומסעירת דמיון בתרגום מבריק

"אילו חיים שמחים יש לכם, — אמר להם מישה. — הלוואי שהייתי נשאר אתכם כאן לעד. כל היום אינכם עושים דבר, אין לכם מורים, אין לכם שיעורי בית ויש לכם מוזיקה בלי סוף. — דין דון, דין דון, — נזעקו הפעמונים. — גם כן שמחה! לא, מישה, החיים שלנו קשים... אין לנו איורים, אין לנו אבא ואין לנו אמא. אין לנו מה לעשות חוץ מאשר לדנדן ולנגן כל היום. והרי זה כל כך משעמם, האמן לנו, מישה. טובים שמי שריון הצב שלנו, נפלאה שמש הפז שלנו, ויפים גם עצי הזהב, אבל אנחנו שבענו מלראות אותם ומאסנו בהם כליל... וחוץ מזה יש לנו עוד צרה, מישה: יש לנו דודים־שרתים... שרתים־פטישונים. וכמה מרושעים הם!" (מתוך "העיירה שבתיבה")

תגיות: