"מה עושות האיילות": קלאסיקה שעמדה במבחן הזמן באופן מפליא

שירי הילדים של לאה גולדברג הם מגדלור של יופי, צלילות ותשוקה לעברית. המהדורה המחודשת של ספרה האהוב מגלה עד כמה האג'נדה והשפה שלה שמרו על רעננותן

עופרה רודנר
עופרה רודנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופרה רודנר
עופרה רודנר

ספר שירי הילדים האהוב של לאה גולדברג, "מה עושות האיילות", יצא לאחרונה במהדורה מחודשת: השירים אותם שירים, האיורים חדשים אך מתכתבים בתבונה (בדרך כלל) עם איוריו של אריה נבון, שותפה לדרך של גולדברג.

הקובץ פורסם לראשונה ב–1949, וכל השירים נכתבו במקור ל"דבר לילדים" (שבו גולדברג עבדה גם כעורכת) או ל"משמר לילדים" — עיתוני הילדים של תנועת העבודה, שהיתה האליטה הממסדית של אותה תקופה. אבל גולדברג לא מיהרה להתגייס לטון השליט. היא כן ראתה בכתיבה לילדים שליחות, ואף הרבתה לעסוק בנושאים ובמסרים חברתיים. מבחינות רבות, הספר הזה מגלם את חיפוש הדרך האינטואיטיבי שלה בין הכללי, הציוני והחברתי ובין קולה הבודד, העדין והאנין; בין ההשפעות הרוסיות והנופים האירופיים של ילדותה ובין הנוף הישראלי הצחיח ונמוך הקומה; בין המסרים ההומניסטיים האוניברסליים (שהיו גם אופייניים לסופרי הילדים בני דורה באירופה) ובין ההכרח לעצב שפת ילדות מקומית חדשה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ