"המלחמה שהצילה את חיי" מוכיח שהגבול בין ריאליזם לטלנובלה הוא דק ושברירי

ספרה המצליח של קימברלי ברובייקר ברדלי מתמקד בשני ילדים העוזבים את לונדון ואת אמם המתעללת במלחמת העולם השנייה ומוצאים מקלט בכפר. תיאורי העוני והמצוקה אמינים, אבל הדרך אל האושר קלה מדי והכוונות הטובות אינן מתממשות עד הסוף

עופרה רודנר
עופרה רודנר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופרה רודנר
עופרה רודנר

קימברלי ברובייקר ברדלי האמריקאית כותבת בעיקר רומנים תקופתיים לילדים. ספרה המצליח "המלחמה שהצילה את חיי", שזכה בפרס ניוברי ב–2016 ויצא לאחרונה בעברית בתרגומו היפה של אמנון כץ, מתרחש באנגליה של ימי מלחמת העולם השנייה.

גיבורת הספר והמספרת היא איידה בת ה–10. בעוד המלחמה הגדולה שואגת באירופה, מלחמתה של איידה מתרחשת בדירת החדר המטונפת של אמה המתעללת בשכונת עוני של לונדון. היא סובלת מפיגור סביבתי, ממכות, מרעב ומנכות קשה ברגלה, שנגרמה מהזנחה רפואית. אמה, המתביישת בנכותה, כלאה אותה בדירה כל חייה (ללא ספרים, רדיו או עיתונים); ואת כל ידיעותיה הדלות על העולם שבחוץ אספה איידה מישיבה ממושכת ליד החלון או מדיווחיו של אחיה הקטן והאהוב, ג'יימי. לג'יימי מותר לצאת לשחק, אבל גם הוא סובל ממכות והזנחה, ואיידה היא שגידלה אותו במסירות, למרות נכותה. לכן, כשג'יימי נשלח ברכבת לאזור הכפרי, כמו ילדי לונדון רבים (מאימת הבליץ), אין בדעתה של איידה להיפרד ממנו, והיא בורחת מהבית ומצטרפת אליו. השניים מתגלגלים אל ביתה של סוזן סמית הערירית והמשכילה, נטע זר בכפר בורגני חביב, הנאבקת בדיכאון בעקבות מותה של חברתה בקי. סוזן, שכלל לא תיכננה לאמץ ילדים "מפונים", נקשרת אל הילדים ומציעה להם חיים חדשים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ