בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סיפורי איש היער, מבחר אגדות מהטבע הישראלי" מאת ינץ לוי | אלוהים הוא אמא פולנייה

האגדות בספר "סיפורי איש היער" אינן אחידות בעניין ובסגנון שלהן, וחלקן אף מקוממות, אך בסך הכל זהו מכלול מרשים

2תגובות

סיפורי איש היער, מבחר אגדות מהטבע הישראלי

סיפר: ינץ לוי. איורים: ליאורה גרוסמן. הוצאת זמורה-ביתן, 78 עמ', 79 שקלים

האגדות של "סיפורי איש היער, מבחר אגדות מהטבע הישראלי" שינץ לוי סיפר (כך כתוב על כריכת הספר, ולא כתב), הן מהסוג שהמדריך בטיול השנתי מגולל באמצע העלייה להר. זה קורה כשעיניך דבוקות לעקבי החבר שלפניך, וכל משאלותיך הן רק להמשיך ולפטפט עם חברים למסע; אי אז כשהאכסניה כבר נראית באופק, והאגדה מפרידה בין הצועדים לחגיגות המתוכננות בחדריה (שלשמן הגיעו), מחליט אותו מדריך לפצוח בסיפור על "הסרפד הראשון והסרפד האחרון" - על אותו סרפד שכבר עשה את דרכו, באדיבות אחד הבנים לכתה, לגב חולצתך. לא יעזרו גלגולי העיניים ואנחות הייאוש שבני נוער מעבירים בדרכם הכה מעודנת - המדריך בשלו.

עדיף בהרבה לפגוש באגדות האלה בתוך ספר, בקצב ובזמן המתאים, בליווי איורים ססגוניים ובגיל צעיר. יש בספר תשע אגדות שמקורותיהן שונים. שתיים הן מהמיתולוגיה היוונית, שתיים הן ממקור עממי, אחת של האחים גרים, עוד אחת בהשראת המקרא ועוד. האגדות מחברות בין הטבע הישראלי לתרבות העולמית.

בסוף כל אחת ואחת מהאגדות, שנושאן הוא צמחים, פרחים ועצים, מופיע עמוד לקסיקוני. בתום האגדה על "עץ הזית והיונה" מגישים עמוד על "זית אירופי", ובו מידע כללי עליו - לאיזו משפחה הוא שייך (זיתיים), מהי תפוצתו, פריחתו, איזה פרי הוא נותן, אילו שימושים יש לו - ובסוף גם פרט מעניין: "בארץ יש כמה עצי זית שגילם נאמד אפילו באלף שנה". הפרט המעניין על "קנה מצוי", שמופיע בעמוד המיוחד לו בתום האגדה המשעשעת "קנים מרכלים", מוגש תחת הסעיף "הפתעה!" וטוען כי "קנה וסוף הם שני צמחים שונים, והם שייכים למשפחות שונות. שני הצמחים גדלים לאורך נחלים ומקווי מים מתוקים. אין צמח שנקרא קנה סוף".

באיוריה של ליאורה גרוסמן, העשויים צבעי עיפרון כהרגלה, ניכר פער. הציורים הבוטניים המלווים את הספר מוצלחים מאוד בעמודי המידע, שבהם היא מציירת צמחים ופרחים לפרטי פרטים, ביד בוטחת ומיומנת. באיורי האגדה, של הדמויות והדרקונים, יש משהו מיושן ופחות חינני. השער, באופן כללי - על הכיתוב והאיורים החומים הלא מושכים שלו - חוטא לספר החמוד הזה.

פער ישנו גם בין האגדות, שאינן אחידות בעניין ובסגנון שלהן וחלקן מקוממות - מדגישות מדי קנאת נשים זו בזו (כך ב"שלמה המלך מחפש כתר"), אך בסך הכל זהו מכלול מרשים, כאשר אלה הלקוחות מהמיתולוגיה היוונית עשירות ומרתקות במיוחד. כך ב"קנים מרכלים", מהמיתולוגיה היוונית, מגלה הספר של המלך מידאס כי מתחת לטורבן שלו מסתיר המלך את אוזני החמור שצמחו לו. המלך מזהיר את הספר כי אם יעז לגלות את סודו ימצא את מותו. הספר, חפץ חיים הוא, לכן הוא לא מגלה דבר לאיש, אך הסוד מעיב עליו, ואין לו ברירה אלא לחפור בור וללחוש לתוכו את הסוד. לרוע מזלו, קנה שהיה בקרבת מקום שמע את הלחישה, ומיד ריכל לחבריו, הקנים האחרים. כך עבר הדבר מפה לאוזן, או מגבעול לעלה.

לרבות מן האגדות יש מרכיב דתי, או אולי נכון יותר, אלוהי. הטבע נשלט על ידי האל, האלים או האלוהים, ומנגד ניצב האדם הנהנה מפירותיו. הטבע הוא הישות המקשרת בין האדם לאלוהיו. ואלה - האלים והאלוהים - ניחנים במזג רע לרוב. העונשים שלהם מחמירים, חסרי מידה, שרירותיים ונקמנים. למשל באגדה "שיבולת החיטה הגדולה" (על פי האחים גרים). מתברר כי פעם חיטה גדלה על עצים, היו מטעי חיטה וקל מאוד היה להשיג אותה ולאפות ממנה מטעמים. "החטים פשוט גדלו מעצמן", מספר לנו המספר אבל, כידוע, קל להתרגל למה שטוב. וכשמתרגלים מתחילים לזלזל".

הדוגמה לזלזול של בני האדם מובאת דרך סיפורן של אם ובת (שתי נשים בדרכן לנשף כדי שהצעירה תתחבב על הנסיך, כמובן) והיא לא משכנעת. מתברר כי השמלה של הבת התלכלכה והאם ניקתה אותה בצרור שיבולים שקטפה. ("זו יכולה היתה להיות אגדה על המצאת המגבונים הלחים", העירה בשלב זה מאזינה צעירה). השיבולים נעלבו, כך מסופר, ולכן, כמו ילדות מפונקות, ניגשו להלשין למורה - האלוהים, וזה מיד השיב בגזירת עונש קולקטיבי על כל בני האדם. "יותר משחס אלוהים על כבודה של החיטה, כעס על כך שבני האדם מזלזלים בכל מה שהעניק להם", נאמר על האלוהים, כאילו היה אמא פולנייה. "בני האדם ניזונים מפירות הבריאה שיצרתי", אמר אלוהים, "הם הנהנים מיופיה, זוכים בשפעה ובהדרה. הכל מוגש להם מן המוכן... בני האדם אינם ראויים לברכתי!' הכריז בכעס ומיד העלה את כל שיבולי החיטה שבארץ לגן עדן". בהמשך החליט להפחית מהעונש, אך לא לפני שדאג לא לצאת פראייר מהמצב - "מה יחשבו בני האדם אם אחזור בי ממעשי ואחזיר את החיטה לארץ? הם לא יתייחסו אלי ברצינות, ובפעם הבאה שאני אעניש אותם, יבואו אלי שוב בבקשות". כך נמצאה פשרה והשיבולים הושבו לבני האדם, אך למקום נמוך.

אחד היתרונות של האגדות האלה (ובכללן גם אלו שמבוססות על המקרא) הוא שהן מאפשרות התייחסות בדיונית ראויה לאלוהים המקראי, ממש כמו לאלה ארטמיס, למשל. זוהי עוד דרך חילונית ראויה ללמוד את המיתולוגיה היהודית (שלמרבה הצער אינה נלמדת כך בשיעורי תנ"ך בבית הספר). הספר משלב את המיתולוגיה היהודית עם מיתולוגיות של עמים רבים, מראה את הקשר ביניהן לבין הטבע, השייך לאדם ודורש טיפול הגון בו. בסופו של דבר, זהו מוסר ההשכל החשוב והנהדר של הקובץ הזה.



איור מתוך הספר: ליאורה גרוסמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו