בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" מאת שרמן אלכסי | ראש גדול

הכתיבה המושחזת של שרמן אלכסי הופכת את הספר "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" למהנה וקליל, על אף הנושאים המורכבים שהוא עוסק בהם

תגובות

יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית

שרמן אלכסי. איורים: אלן פורני. תירגם מאנגלית: ארז אשרוב. הוצאת כנרת, 269 עמ', 79 שקלים

ממבט ראשון, ובלי להיות בקיאים במיוחד בז'אנר של ספרי נעורים, נראה ש"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" מנסה להיות סוג של "יומנו של חנון (אינדיאני)". ג'וניור הוא ילד עני שחי בשמורה אינדיאנית ורגיל לקבל מכות פחות או יותר מכל מי שנקרה בדרכו. הוא נולד עם "מוח מלא מים", מה שבא לידי ביטוי בכך שהוא פוזל, סובל מעודף של עשר שיניים מיותרות, מכפות ידיים ורגליים גדולות מדי, מהתקפי אפילפסיה, מראש גדול מדי, ואם זה לא מספיק אז גם מגמגום. כמו שהוא מסביר כבר בהתחלה, הפגמים הגופניים שלו הם לא דברים שקל לחיות אתם באופן כללי, ובפרט בשמורה אינדיאנית שבה חלק גדול מהתושבים מסתובבים שיכורים, מובטלים ועם נטייה לבריונות. המזל הגדול של ג'וניור הוא שיש לו כישרון לאיור - שבזכותו היומן שלו משובץ בקריקטורות מצחיקות שמתפקעות מהומור עצמי - ובעיקר שהחבר הכי טוב שלו הוא ראודי. בניגוד לג'וניור, ראודי הוא ילד קשוח שהחיים בצל אב שיכור ואלים הפכו אותו למכונת הישרדות משומנת. השילוב בין השניים מוציא את הטוב שבכל אחד מהם, כשראודי חושף לפני ג'וניור צד רגיש, ואילו ג'וניור רוכש ביטחון ועל הדרך משפר את יכולת הקליעה שלו לסל.

העניינים מסתבכים כשלג'וניור נמאס מבית הספר הגרוע של השמורה. בתור חנון הוא יכול להבחין ברמת הלימוד הנמוכה, וגם בעובדה שאף ילד שגמר את בית הספר לא הצליח לעשות משהו מוצלח עם החיים שלו. ג'וניור מחליט לעשות את הלא ייאמן, לעזוב את בית הספר של השמורה ולעבור לתיכון רירדן שבו לומדים רק תלמידים לבנים. נוסף על 35 הקילומטרים שג'וניור נאלץ לעבור בכל יום - בדרך כלל ברגל, כי אבא שלו שיכור מכדי להסיע אותו, או שהאוטו שלו שוב מקולקל - הוא גם מגלה שבשמורה מאוד לא מרוצים מהבחירה שלו להפנות להם גב ולהפוך ל"אוהב לבנים". במהרה הוא נהפך למוקצה מחמת מיאוס, כשאפילו חברו הטוב והיחיד מפסיק לדבר אתו. עכשיו ג'וניור מגלה שיש דברים יותר גרועים מאשר להיות חנון חלש ודחוי - למשל להיות כל הדברים האלה ובנוסף להיות הלא-לבן היחיד בבית הספר, וכן הילד היחיד שלמשפחתו אין כסף ושגם צריך להסתיר את עובדת היותו עני מהילדים האחרים.

כך הוא גם מגלה, למשל, שבבית הספר החדש לא מקבלים את השם שאתו הוא מסתובב כל החיים, ומחייבים אותו לחזור אל השם הרשמי והמביך שלו, ארנולד ספיריט. "לא היה לי מושג שג'וניור הוא שם מוזר. זה שם נפוץ בשמורה שלי, בכל שמורה. תיכנסו לכל תחנת סחר בכל שמורה בארצות הברית ותצעקו ?הי, ג'וניור!' ושבעה-עשר גברים יסתובבו לראות מי קרא להם. ושלוש נשים".

המעלות של "יומן אמיתי לגמרי" ברורות לעין. ראשית, הוא מצחיק מאוד. הכתיבה המושחזת של שרמן אלכסי, בצירוף איוריה המשעשעים של אלן פורני, הופכים את הספר למהנה וקליל, על אף הנושאים המורכבים שהוא עוסק בהם. וזהו היתרון הבולט השני של הספר: הכנות שלו. ארנולד ספיריט ג'וניור מדבר בגילוי לב על הצד הלא-פוטוגני של החיים, זה שלא מרבים לפגוש בספרי נוער אמריקאיים: על ההזנחה הקשה והמכוונת של שמורות האינדיאנים, והעובדה שהיציאה ממעגל העוני היא כמעט בלתי אפשרית. אחותו של ג'וניור, למשל, מוותרת על החלום שלה להפוך לסופרת מפורסמת, ובורחת כדי להתחתן עם אינדיאני משמורה אחרת, שאתו היא גרה בקרוואן ושותה עד אובדן הכרה. הספר לא מפחד לעסוק בנושאים כמו בידוד חברתי על רקע גזעי, והקונפליקט בין הרצון לפרוץ את מעגל הקסמים לבין הצורך להשתייך לקהילה אורגנית. ג'וניור מתמודד עם הבושה שהוא חש כלפי המקום שהוא בא ממנו, וכן עם פרידה מאנשים שהוא אוהב, ועם מוות שהוא נגזרת של עוני ואלכוהוליזם. אלכסי לא מתחמק מלהתמודד עם נושאים קשים, ומצליח לשמר את הנימה הקלילה של הספר ברוב המקרים.

אבל הקלילות הזאת היא גם אחת הבעיות המרכזיות של הספר. המעברים בין ההומור הקריקטורי של ג'וניור לבין המקרים שבהם הוא נתקל במציאות הקשה, נעשים פעמים רבות בצורה גסה. נוסף על כך, הכנות שכל כך מאפיינת את ג'וניור נהפכת לפעמים ללא משכנעת. תהליך ההשתלבות שלו בבית הספר החדש מתחיל בקושי רב, אבל נפתר בהמשך כמעט מעצמו. פתאום ג'וניור מתחיל לצאת עם הילדה הכי יפה בכיתה. הוא גם מתעורר יום אחד כשהוא שחקן כדורסל מעולה ("אבל משהו פלאי קרה לי כשעברתי לרירדן. בן לילה הפכתי לשחקן טוב"). על אף הצורך לראות את ג'וניור כסיפור הצלחה, כזה שמצליח לפרוץ את המעגל שלתוכו נולד, שינויים קיצוניים כאלה נראים מודבקים ומלאכותיים מדי.

"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" הוא ספר חביב שסובל מפיצול אישיות. פעמים רבות לא ברור מי הדובר האמיתי בספר: הילד ג'וניור שחווה את הקושי שבמעבר בין שני העולמות, או אלכסי המבוגר שהתגבר על הקשיים ונהפך לסופר ולקולנוען מצליח. באחד האיורים בספר מופיעה דמות חצויה של נער, שצדו הימני אינדיאני והשמאלי לבן. לצד ההבדלים בפרטי הביגוד, נכתב כי לילד הלבן יש "מודלים חיוביים לחיקוי", בעוד שהאינדיאני חווה "מציאות משתקת". קשה להאמין שנער בן 14 ייטיב כל כך לתאר את הפערים שבינו לבין מקבילו הלבן. אגב, אותו פיצול אישיות מופיע גם בתרגום הספר לעברית, כשחץ המופנה לחולצתו של הילד הלבן מסביר כי זוהי "חולצת טריקו מהמשביר". עכשיו, נוסף על ריבוי הזהויות שהספר מכיל, נאלצים הקוראים הישראלים להתמודד גם עם העובדה שבן השמורה האינדיאנית קונה בחנות המצויה במדינה מזרח-תיכונית.

The Absolutely True Diary of a Part Time Indian \ Sherman Alexie



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו