בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ציפורקסם" מאת רות אלמוג | צריך שבלב יהיו געגועים

"ציפורקסם" מעורר געגוע אל ספרים חכמים, מעודנים וחרישיים, שזורים אור על דברים שאולי הרגשנו במעומעם אך לא ידענו איך לנסח

9תגובות

ציפורקסם

רות אלמוג. איורים: כריסטינה קדמון. הקיבוץ המאוחד, עמודים לא ממוספרים, 64 שקלים

לילדה, גיבורת הספר "ציפורקסם", קוראים פיוטה. ואכן, זהו ספר על פיוט, על יצירה, על אמנות, גם על אהבה; ספר שגם אם הוא כתוב כביכול בפרוזה - כולו שירה. ספר שלא קוראים בו אלא שותים אותו, סופגים אותו בכל החושים, ובכל עמוד, לפעמים בכל שורה, אתם חשים מועשרים, נבונים יותר, רגישים יותר, אולי גם צנועים יותר.

הסופרת - לבוגרים, לילדים ולנוער - ואשת הספרות רות אלמוג מציינת כי ביססה את ספרה על סיפור-עם ברזילאי, שעיבד הסופר והתיאולוג רובם אלבז. כמה יפה וכמה הגון לחלוק כבוד ולהכיר תודה למקור. כשיוצר עושה זאת, הוא מאשר פעם נוספת שכל יצירה, עם כל חד פעמיותה, היא אך חוליה בשלשלת ארוכה, והחוליות שלובות זו בזו. כאילו נטלה אלמוג קיסם כדי להעביר באמצעותו אש ואור משלהבת הנר בחדרו של אלבז אל העששית שבעליית הגג שלנו, אם להזדקק לדימוי של של סילברסטיין. האור נחוץ כדי לחשוף באמצעותו את הדברים הסמויים מן העין, שאולי יסייעו לנו להבין את עצמנו ואת יחסינו עם הזולת.

ציפור קטנה וקסומה היתה נוחתת מדי פעם על אדן חלונה של פיוטה ושרה לה על נדודיה. כשחזרה מן המדבר היה צבעה צהוב וגרגירי חול נשרו מבין נוצותיה. כשחזרה מן ההרים הביאה פתיתי שלג וצבעה היה לבן. מארץ חמה היא חזרה אדומה וצרובת כנפיים והביאה אתה שירי ערגה למים ולירק. מארץ ירוקה הביאה עלים, פרחים ועשבים רעננים. כשהציפור שרה, "נמלא לבה של פיוטה אהבה ואושר והעולם סביבה זהר". אבל, עם תום השיר, נהגה הציפור לפרוש כנף ולהיעלם, עד להופעתה הבאה, ולבה של פיוטה נחמץ. "היא רצתה שציפורקסם תישאר איתה לתמיד".

כשניסתה לכלוא את הציפור האהובה, כדי שתהיה לה בעלות של קבע על הקסם, קרה לה מה שקורה לנו כשאנו מנסים להקים חומה סביב אדם אהוב או סביב מקור אושר, לשלול את חירותו ולנכס אותו לעצמנו, ולעצמנו בלבד. ברגע שסגרנו עליו את דלת הכלוב, כשהציפור שייכת "רק לי", נאלמת השירה, מתייבש מעיין היצירה, גם מתכרכמת האהבה, ואת מקומם תופסים השגרה, הניכור והשתיקות. סוד היצירה וסוד האושר, על פי הסיפור הזה, הוא בראש ובראשונה בחירות, בגעגוע, בהשתוקקות, בציפייה, ביש שצפון באין. הדברים היפים ביותר צומחים מתוך החסר. אנו כותבים שירים, יוצרים אמנות, כדי להשקיט את הגעגועים אל דברים שאינם או אל כאלה שישנם רק לעתים רחוקות. "כדי שהדממה תתמלא צלילים", אמרה הציפור לפיוטה כשזו שילחה אותה בסוף לחופשי, "צריך שבלב יהיו געגועים, על כן אני מוכרחה לצאת לנדוד... עכשיו אעוף רחוק. את תתגעגעי אלי, אבל בלב שלך יקרו דברים יפים".

לבה של פיוטה אכן הוליד דברים יפים. געגועיה לא החזירו את הציפור, אבל ציפור קטנה אחרת הביאה לה ממנה דרישת שלום ואחרת נכנסה לכלוב הלב שלה, ונשארה שם. כלוב הלב איננו כלוב. הוא בית היוצר לשירים שנולדו מגעגועים, שירים לבנים, צהובים, אדומים וירוקים.

סיפור מעודן ונבון זה מתקשר לי בזיכרון אל השיר "Don't Fence Me In", למלים של רוברט פלטשר עם לחן של קול פורטר, ששרו בזמנים שונים רוי רודג'רס, קייט סמית ואלה פיצג'רלד. רובנו זוכרים אותו בביצוע בינג קרוסבי, בסיוע האחיות אנדריוז, בייחוד מאז ששובץ בסדרת הטלוויזיה הבלתי נשכחת "הבלש המזמר". בשיר בוקרים זה פונה קאובוי אל בת זוג, אקטואלית או עתידית, בבקשה שתכבד את אהבת החופש והנדודים שלו ותמנע מלכלוא אותו מאחורי גדרות של שגרה וקביעות. אפשר ש"ציפורקסם" נקשר גם לספר הילדים המצויר "החתיכה החסרה" של של סילברסטיין, שכבר הזכרתי קודם. שם הגעגוע לחתיכה החסרה והחיפוש אחריה עדיף על מציאתה ועל האיחוד עמה.

"ציפורקסם" באמת מעורר געגוע. געגוע אל ספרים חכמים, מעודנים וחרישיים, שמציפים תובנות אל התודעה וזורים אור על דברים שאולי הרגשנו במעומעם אך לא ידענו איך לנסח. ספרים שאחרי הקריאה אתה לא רק אומר לעצמך "היה לי כיף", אלא גם "למדתי משהו" ו"לקחתי מהספר הזה משהו לחיי".

כקסמו של הספר כך גם קסם האיורים של כריסטינה קדמון, שקיבעה את ציורי העמודים השמאליים במעין מסגרת חוזרת של חלון מוסט תריסים. בתוך מסגרת זו מתרחשות סצינות הפגישה והפרידה בין הילדה לבין הציפור. אפשר שהחלון מרמז כי פיוטה עצמה נמצאת בעצם במרחב מגביל, אם תרצו - בכלוב של רגשותיה, של אנוכיותה ושל שקיקתה לבעלות ולבלעדיות. בעמודים הימניים מדגימה המאיירת, בצבעוניות מרהיבה, את הנופים - הקסומים והיפים וגם החרוכים והמצמיתים - שמהם שואבת הציפור את שירתה.

קסם של ציפור - קסם של סיפור.

יהודה אטלס הוא סופר וחוקר ספרות ילדים



איור מתוך הספר: כריסטינה קדמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו