בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך, מתי, למה וכמה באים ילדים לעולם

יותר ויותר ספרים עוסקים במשפחות אלטרנטיביות - בהם "אוצר קטן" החדש המגולל את סיפורו של ילד שבא לעולם בהפריה מבנק הזרע. הריבוי הזה מבהיר עד כמה השתנה היחס לשונות בספרות הילדים

13תגובות

יום אחד לפני כשלוש שנים, כשעלמה, בתן הבכורה של נעמה ומיכל אסייאג-רם היתה בכיתה ב', ילדה מכיתתה שאלה אותה: "מה, אמא שלך לסבית?" כשעלמה סיפרה על כך בבית, אחת האמהות, מיכל, התנדבה לבוא לבית הספר ולדבר עם הילדים. אבל במקום להסביר, היא בחרה פשוט לקרוא לילדי הכיתה ספר: "כל אחד והמשפחה שלו", שכתבה יעל משאלי עם יהודה אטלס (הוצאת קוראים). הספר, שיצא לאור ב-2002, היה אז כמעט היחיד בעברית שהיתה בו התייחסות למשפחות לא קונבנציונליות. זהו ספר קליל ומחורז, המספר בהומור על כל מיני ילדים, בהם בת להורים גרושים, בן לאמא יחידנית, ילדה שלה שתי אמהות, בת לאבא רוסי ואמא אתיופית.

כמה שנים אחר כך, בעקבות המציאות החברתית המשתנה, המדף כבר עמוס במעין מדריכים למשפחות וילדיהן, ספרים מחורזים לילדים, בעיקר פעוטות, המיועדים להעביר להם את הסיפור המשפחתי שלהם, בין שזה אחד ההרכבים של המשפחה האלטרנטיבית ובין שזו הדרך הייחודית שבה באו לעולם.

אחד הספרים שיצא באחרונה הוא "אוצר קטן" מאת ענת ג'ורג'י (הוצאת מיל. איור: שחר ליבוביץ). הספר הוא ניסיון להפוך פרוצדורות רפואיות בדרך להרות את התינוק המיוחל - למסע חיפוש פיוטי אחר הזהות האישית.

בשונה מ"כל אחד והמשפחה שלו" וספרים אחרים בז'אנר, "אוצר קטן" כתוב מנקודת המבט של האם דווקא ולא של הילד. הוא מספר על יעל, שמחפשת את האוצר שעליו חלמה לפני זמן רב, ובלשון הספר, "האוצר הקטן שימלא את לבי באהבה". בחיפוש שלה היא נודדת בין תחנות שונות שבהן היא מבקשת להגשים את כמיהתה, אך לבסוף היא מבינה שהיא רוצה בילד. ואכן, "יעל הביטה באוצרה הקטן והרגישה שהלב שלה מתמלא אהבה..." ספרה של ג'ורג'י הוא אחד הראשונים בעברית המגולל את סיפורו של ילד שבא לעולם בהפריה מבנק הזרע.

קשת של הסברים

ספרים נוספים יצאו באחרונה גם בנושא שאינו חדש כלל: אימוץ. לעומת הספרים הדלים שיצאו פעם והיו בכל בית, זהו חידוש. עתה אפשר לבחור בין כמה ספרים, כמו ספרה של אילנה לופט "מי אפרוח של אמא" (הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים). ספר נוסף שיצא באחרונה הוא "משפחות, משפחות - מיליון לפחות!" מאת לימור טלמור (הוצאת רימונים). לגילאי בית ספר הוציאה סמדר שיר את "משפחות הקשת" שבו סיפורים על משפחות שונות.

אף שהם שונים באיכותם ובסגנונם, נראה כי גל הספרים הללו מעיד על צורך. לנוכח המבוכה הגדולה של ההורים עצמם אל מול ילדיהם המבקשים להבין את סיפור חייהם השונה, וכן של הגננות והמורות נוכח התופעה החדשה של משפחות אלטרנטיביות, וככל שזו משתרשת במרחב - מתבקש להסביר אותה, לבטא במלים את הסיפור השונה.

"הורים אלה מתלבטים בשאלות רבות בנוגע לסגנון המשפחה שלהם עוד לפני הולדת הצאצא", אומרת פרופ' רחל לוי-שיף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. "עליהם לבחור באיזו דרך יביאו ילדים לעולם, איך ייקראו: אמא ואמא'לה? מה ומתי יסבירו לילדים. במשפחות רגילות יש מודלים קיימים ואילו אמא יחידנית פחות מכירה מודלים כאלה. וגם לא אם סטרייטית בהורות משותפת עם זוג הומואים, שהשני בתורו מתחבר לאשה. כאשר יש סבתות וסבים מכל הכיוונים ומערכת יחסים מורכבות, קשה לדעת איך לנהוג".

ההבנה של מגדר, אוריינטציה מינית ומבנה המשפחה מתפתחת בהדרגה בקרב ילדים צעירים. "הם מבינים אט אט מה זו משפחה, סבא וסבתא, מה זה קשר דם וכדומה", אומרת לוי-שיף. לדבריה, ילדה בת שנתיים וחצי במשפחה מורכבת הביעה רצון שתגדל במשפחת פרחים: אבא פרח, אמא פרח וילד פרח. כלומר, היא הבינה את ההבדל והביעה משאלה למשפחה פשוטה יותר. על רקע זה, אומרת לוי-שיף, "הספרים הללו עשויים להיות כלי חשוב מאוד המעניק המשגות ומלים להורים. הם מסייעים להם לדבר עם הילדים ועוזרים גם לילדים להבין את הסיטואציה. הם גם פותרים את המבוכה וההתלבטויות בגנים ובתי הספר".

עם זאת, הספרים אינם אחידים ברמתם ואיכותם וצריך גם להתאים את ההסברים לרמה הקוגניטיבית וליכולת הרגשית והתפתחותית של הילדים, מבהירה לוי-שיף. יש דברים שהם לא מסוגלים להבין וכדאי להימנע מעודף פרטים.

מכשפה או פיה

מיכל ונעמה אסייאג-רם, הראשונה עורכת ומתרגמת והשנייה ראש התוכנית לביבליותרפיה במכללת בית ברל, לא יקראו כל ספר לבנותיהן. הבחירה שלהן קפדנית ויש ביניהן גם הבדלי גישות בנוגע לבחינת הספרים הללו. בעוד שמיכל בעדם באופן כללי, נעמה הרבה יותר ביקורתית כלפיהם ומכנה אותם "ספרות מגויסת". לפני כשבועיים, בכנס "משפחות הקשת" - משפחות של להט"בים - הרצו השתיים על "הורים מול מדף הספרים".

"אני מעדיפה לקרוא לילדים ספרות שלא אומרת 'כך עשה', וגם יש בה התבוננות באחר, בשונה ובסביבה מתוך פרספקטיבה", אומרת נעמה אסייאג-רם. "כאשר הילד קורא ספר כזה - שיש בו מרחב למחשבה, וגם האיורים והטקסט אווריריים - הוא יידע איך להתחבר אליו בלי שנסביר לו".

כזה הוא הספר "בנצי" של דייוויד מאקי. בנצי הוא פיל צבעוני בעדר פילים, כולם אפורים. אבל בנצי החליט שלא טוב לו להיות שונה והחליט לצבוע את עצמו באפור. אף אחד לא לעג לו. וכשהוא הופיע כפיל אפור, אמרו לו הפילים "זו הבדיחה הכי טובה שלך". אחר כך ירד גשם והוא חזר לקדמותו.

כשמשווים את בנצי לספר נוסף באותו נושא, "הפיל שרצה להיות הכי" של פאול קור שהתפרסם בשנות ה-80, אפשר לראות את השינוי החברתי שחל מאז ועד היום. בסיפור של קור יש פיל שלא רצה להיות אפור ומצא דרך להיות צבעוני. ציפורים צבעו אותו וכשבא לפילים הם לא זיהו אותו ואחר כך צחקו עליו, ולבסוף הוא הגיע למסקנה שהכי טוב להיות כמו כולם.

"ההבדל בין 'בנצי' ל'פיל שרצה להיות הכי' הוא הגיבור והסביבה", מסבירה נעמה אסאייג-רם. "בשני המקרים הגיבור עובר תהליך. בספר של קור הסביבה אומרת 'השתגעת'. בספר השני הם חוגגים את השונות של בנצי ומאפשרים אותה". אסאייג-רם סבורה כי "הזמנים השתנו, המסרים השתנו. ואנחנו חברה שהרבה יותר מאפשרת. זה לא דבר גס להיות אחר. זה לא שאני חושבת שהפכנו להיות חברה ליברלית. אבל יש שאיפה לאפשר שונות".

היא מציינת ספר נוסף שיצא לפני כשלוש שנים: "המכשפיה אימליה" של עפרה הופנברג (הקיבוץ המאוחד). אימליה היא מכשפיה - גם מכשפה וגם פיה. יש לה כנפיים ומטאטא והיא לא רוצה להחליט מה היא. היא הולכת לבית ספר למכשפות ושם המנהלת מסתכלת עליה ואומרת 'את לא נראית לי! כי יש לך כנפיים'. היא עושה לה מבחן שבו אימליה מציקה והורסת אופניים, אבל אז, בטעות, היא עושה מעשה טוב ומסדרת את החדר לילד אחד. ובעקבות המעשה היא מגורשת לנצח. ואז היא הולכת לבית ספר של הפיות. הכל חוזר על עצמו, הפוך, ואז היא מחליטה לפתוח בית ספר שבו מכשפה תוכל לעשות גם מעשה טוב ופייה מעשה קונדס. "הטקסט של 'מכשפיה' אומר בעצם שזה שאני אחר, שונה, זה יופי, כי אני מגוון", אומרת אסאייג-רם. "זה לא אומר שאני צריך ליישר קו לפי משהו קבוע מראש. וברגע שאני עושה משהו אחר, אני פותח פתח לאחרים לבוא לידי ביטוי". כזה הוא גם הספר המצוין "הפרה שהטילה ביצה", מאת המחבר אנדי קטביל והמאייר ראסל איטו, שתירגמו שהם סמיט ואמנון כץ (כנרת).

"ספר טוב הוא ספר ש'מדבר' עם הילד או הילדה על כך שהיא שונה", מסכמת אסייאג-רם. "ספר שאומר שזה ממש בסדר להיות אתה וגם בסדר להתלבט. וגם בסדר לעשות משהו חדש. ועם זאת, אין פה מסר שהוא נורא מרדני. כל זמן שאתה עושה זאת בגבולות המוסר והסביר, זה מצוין. זה מסר שילדים יכולים להבין אותו. הבנות שלי מגיבות לטקסט כזה. טקסטים דידקטיים יותר מייגעים אותן".

ואולי הספרים הללו אינם נחוצים. כי מה הם יכולים להועיל אל מול שאלת זהות עמוקה שתלווה את הילד עוד שנים רבות? לוי-שיף מסכימה: בל נשלה את עצמנו, היא אומרת, שהספרים הם פתרון קסם. אסייאג-רם סבורה שאין לתת לילד את כל האינפורמציה: "אני לא בטוחה שילדים צריכים את כל הפרטים כדי להרגיש שהם מוגנים. אם לועסים לילד ומאכילים אותו בטקסט מפורש מדי (כזה המפרט איך הגיע לעולם, למשל), אנחנו מצרים לפעמים את עולמו. אולי בשלב מאוחר יותר כדאי לחזור ולגלות את הספרים הקלאסיים, סיפורי חניכה של יתומים ויתומות כפוליאנה, האסופית ודייוויד קופרפילד שהתגברו על נתוני חיים לא טובים ובנו את עצמם מתוך מורכבות חייהם לבדם".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו