בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פרידה" מאת ג'ונה וינטר | פרפר כחול, שטן אדום

יש משהו מתעתע בפער שבין האיורים הססגוניים ומאירי העיניים בספר "פרידה" לענן החשכה שחודר מבעדם בסיפור

2תגובות

פרידה

ג'ונה וינטר. איורים: אנה חואן. תירגמה מאנגלית: שירה גפן. הוצאת עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

ספר הפעוטות החדש על הציירת פרידה קאלו הוא ספר משונה, מושך ומרתיע גם יחד. על הכריכה מופיע ציור של האמנית הנודעת בילדותה - פעוטה עם גבות מחוברות. על רקע השמים התכולים הבהירים של עטיפת הספר היא נראית רכובה על ציפור אדומה ענקית, בידה האחת לוח של צבעים, בשנייה מכחול שאתו היא מציירת ציפור אדומה נוספת. הציור של הילדה עם הגבות, המסמל מיד - רק להורים כמובן - באיזו פרידה מדובר, משדר הומור. תינוקת עם גבות עבות מצחיקה את הילדים. אך ההומור הזה אינו בדיוק חלק מהספר, לפחות לא מהכתוב בו.

כמו הרבה ספרי פעוטות, גם "פרידה" מתנהל בשתי שפות, שפת המלים ושפת הציורים. לרוב השתיים משלימות זו את זו, ולפעמים הציורים הופכים את הכתוב למשהו אחר, אירוני למשל - אך בספר הזה הם כמו שני מקבילים שלא נפגשים. האיורים יפהפיים בצבעוניותם ובריבוי הפרטים; הטיפוגרפיה, הפחות מוצלחת, כוללת אותיות כתב וכמה אותיות מסתלסלות; והסיפור הוא ענייני, יבש ממש. "פרידה בודדה רוב הזמן", נאמר על הילדה שגדלה להיות אמנית דגולה, ככה פשוט במשפט אחד. ברקע נראית אמה של פרידה מוקפת באחיותיה, בעוד היא יושבת בצד.

הסיפור מתחיל כאשר פרידה "באה לעולם". היא מגיעה אליו, לפי איוריה המרהיבים של אנה חואן שנעשו בהשראת ציוריה של קאלו, כשהיא ישנה על גב דרקון צבעוני. "בשביל פרידה הקטנה העולם הוא מקסיקו", נכתב, והמקסיקו הזאת, לפי הציורים, היא כפר קטן של בתי חומר מסוידים, ובתוכם אחד צבוע בכחול, של משפחתה. הטבע הסובב את הכפר, תחת קרני השמש היוקדת, מלא בפרחים צבעוניים ופרפרים כחולים. ברקע הר געש, שלפעמים רק מעשן ענני אפר שחורים ולפעמים ממש מתפרץ. הוא מלווה את הסיפור כמו מקהלה יוונית ומסמל את האירועים הדרמטיים במצב הצבירה שלו. בתוך הטבע מסתתרות דמויות מעולם המיתולוגיה המקסיקאית (כך מסבירה המאיירת בסוף הספר): נמר, שלד, שטן אדום ויצור מקורנן. כולן גרסאות עגלגלות, חמודות וילדותיות של היצורים האלה. הן לא מפחידות, להפך.

מה שמפחיד הוא סיפור חייה של הציירת, המוגש בצורה עובדתית קרה, כאילו שאין זה ספר לפעוטות הפונה לילדי הגן, שניסיון החיים שלהם לרוב דל מלהכיל אסונות. אולי הסופר ג'ונה וינטר החליט שזאת הדרך הכי טובה למסור פרטים טראגיים.

השיא הטראגי בספר, ולא האירוע הקשה הראשון, מתרחש בנעוריה של האמנית. "יום אחד פרידה נוסעת באוטובוס מבית ספר הביתה", כתוב על עמוד אחד, וברקע הר הגעש מתחיל לרתוח ובחצר בית הספר מצוירת התרחשות מלאת סמלים, מבשרת רע. ובעמוד הבא: הר הגעש מתפרץ, פרידה, האוטובוס והיצורים החמודים מתעופפים באוויר - "תאונה נוראה קורית. חשמלית מתנגשת באוטובוס. פרידה כמעט מתה". ככה זה ילדים, החיים קצרים ובסוף מתים.

אך לא לפני שבדרך חווים דיכאון. בזמן האשפוז אחרי התאונה, פרידה מתמסרת לאמנות, כפי שקרה בעבר כאשר חלתה בפוליו (המחלה תוארה כך: "פתאום פרידה חולה מאוד. היא שוכבת במיטה חודשים. משהו לא בסדר באחת הרגליים שלה. אפילו החברה הדמיונית שלה לא יכולה לעודד אותה"); ובהמשך הדגש הוא על הסבל שלה, ולאו דווקא על הישגיה: "אחרי התאונה חייה של פרידה לא יהיו לעולם כמו שהיו. כשהיא תהיה מסוגלת ללכת, היא תיעזר במקל, הגוף שלה יכאב, תמיד". בציור נראית פרידה הגדולה ישנה בשמלה דמוית תכריכים, והיא סבוכה בתוך ענפי עץ שנראים כמו חוט תיל. הירח בוכה.

פרידה מתעלת את העצבות שלה לציור. עיניה יבשות, אבל אלה של כל היצורים החמודים ממטירות דמעות. כלומר, גם אם היא אמיצה, כולם ירחמו עליה. ממש בסוף מסבירים כי האמנות שלה מאפשרת לה להפוך "את הכאב שלה למשהו יפה. זה כמו נס". בכל זאת סוג של סוף טוב.

אולי לא כל ספרי הפעוטות חייבים להיות אופטימיים, זה עניין של השקפה. אך גם אם מאמינים שכבר מגיל צעיר מאוד מותר וכדאי לדבר באופן מציאותי על החיים בכלל, ואלה של הציירת פרידה קאלו בפרט, יש משהו מתעתע בפער שבין האיורים הססגוניים ומאירי העיניים לענן החשכה שחודר מבעדם בסיפור. בסוף, בדבר המחבר, מסופר שקאלו "העניקה השראה לאמניות שראו בעוצמתה, באומץ הלב שלה ובחיוניותה דוגמה להצלחה של אשה בעולם האמנות, שגברים שולטים בו". גם המידע הזה, שכאילו נלקח משיעור בלימודי מגדר, הוא לא בגדר קריאת חובה של הגיל הרך והתמים.



איור מתוך הספר: אנה חואן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו