בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ילדי המים" מאת צ'רלס קינגסלי | מים קדושים

לצד הדמיון הפיוטי, חדוות ההמצאה והסאטירה החברתית, קוראי הספר "ילדי המים" ייתקלו פעמים רבות מדי גם בדידקטיות טרחנית

6תגובות

ילדי המים

צ'רלס קינגסלי. מאנגלית: יואב אבני. תרגום השירים: ליבי דאון. איורים: בתיה קולטון. אוקיינוס ומודן, 220 עמ', 74 שקלים

באחרית הדבר ל"ילדי המים", מצהיר המתרגם, יואב אבני, על אהבתו לאנגליה ולסיפורי האגדה שנוצרו שם. סיפורים שניתן למצוא בהם אבירים וחרבות קסומות, טבעות פלא שמגשימות משאלות, הוביטים מזמרים ואומנת ילדים שעפה בעזרת מטרייה ומצב רוח טוב. אבני כנראה אינו היחיד, אם מתחשבים בכך שרוב הספרים שיצאו בסדרת הרפתקה ("סופרים מתרגמים קלאסיקה") מחזירים אותנו אל אנגליה של התקופה הוויקטוריאנית והאדוארדיאנית (1837-1910).

נדמה שבספרו של צ'רלס קינגסלי יש את כל מרכיבי המתכון להכנת אגדה בריטית קלאסית: ילד יתום (מנקה ארובות) שמגלה עולם מופלא וקסום - תת מימי במקרה הזה - המחייב אותו לעבור מסע חניכה, שבסופו הוא עתיד להבדיל טוב מרע. אך מעל הכל, הקסם הבריטי הטיפוסי ב"ילדי המים" מתגלה בנופי אנגליה. אצל קינגסלי אפשר להריח את רוח הים המפזרת את הערפל, לתהות ממה עשוי הירח, להתפעל מיופייה של השעה שלוש לפנות בוקר, או להאזין לשירת הנהר: "שקוף וצונן, שקוף וצונן/ בברכת חלומות שם צחוקי יתנגן". זה המקום לציין כי את השירים המופיעים בספר תירגמה ליבי דאון בכישרון רב.

אולי כאן טמון חלק מתמצית סוד האגדות הבריטיות, שרבים כל כך אוהבים לאהוב: הכל תמיד מתנקז אל המסקנה כי העולם הוא מקום יפה ומלא מסתורין מעבר למה שדימיינו. אבל היופי והפנטסיה של אנגליה הכפרית הם רק צד אחד בקלאסיקה של קינגסלי. צד נוסף, דומיננטי לא פחות מהעלילה עצמה, הוא נסיגה תכופה אל קטעי הגות, איגיון (נונסנס), ביקורת הומוריסטית וסאטירה חתרנית. שם המספר נוטל את רשות הדיבור כדי לשבח את תיאוריית האבולוציה של דארווין (שספרו "מוצא המינים" יצא לאור ארבע שנים קודם לכן), לבקר בחומרה התעללות בילדים והעבדתם, ולהשתלח באנשי אקדמיה שמחרדת ההודאה בטעות יסרבו להתבונן במה שמול עיניהם, ובאלה האוהבים לסרבל ניסוחים כדי להישמע חכמים.

באחת הסאטירות הצדדיות אך המושחזות, קמה דרישה משר האוצר להטיל מס על שימוש במלים ארוכות מדי, דרישה שנדחית על ידי הפרלמנט בטענה ש"במדינה חופשית אין לחייב אדם להבין את דבריו או להיות מובן על ידי אחרים". אפילו תעשיית הספרים עולה על המוקד בשולי העלילה: "אנשים קטנים כותבים ספרים קטנים" ובארץ ששמה "גרוסותם" נערמים הספרים הגרועים בעולם, בהם מחטטים עסקנים כדי להפכם לגרועים יותר ולמכרם ברווח.

יש רק עננה כבדה אחת המעיבה על יצירתו של קינגסלי ושתקשה על קבלתה כיום. בעבור מי שזכור לו בעיקר הסרט "ילדי המים", כמוני וכמו אבני (כפי שהוא מציין באחרית הדבר), העניין הראשון שמפתיע בקריאת הספר הוא סצינת כניסת הגיבור אל הנהר - הפעולה שלמעשה מתניעה את העלילה המרכזית של הסיפור. בסרט הבריטי, שיצא ב-1978, טום קופץ למים בעת שרודפיו דולקים אחריו על לא עוול בכפו. בספר, לעומת זאת, זה קורה לאחר שכבר הצליח לברוח מהם: טום התשוש והקודח מחום מגיע לנהר מתוך השתוקקות להתנקות לאחר שהוא מדמיין שאוסרים את כניסתו לכנסייה. "וככל שהעמיק, התחזק קולם של פעמוני הכנסייה בראשו", נכתב.

אסוציאציה נוצרית זו (אקט ההטבלה) אינה האחרונה בספר. שפע של רמזים מעיד על כך שעולם המים אליו מגיע טום הוא למעשה העולם הבא, אליו מגיעות גם דמויות נוספות שמתות במהלך העלילה, ובו הן נועדו לקבל כגמולן. זהו עולם דיכוטומי בין המקל לבין הגזר, אשר בחלקו הגיהנומי נתונים החוטאים - בעיקר מבוגרים המתאכזרים לילדים - לעינויים גרוטסקיים עתירי דמיון. בחלקו האחר, עולם המים מתגלה בעבור טום כתחנת מעבר, מעין לימבו שבו עליו לצלוח מסע חניכה כדי להגיע אל המקום ה"טוב יותר מכל שאר העולם יחד". כדי להצליח בכך, עליו לא רק להפסיק את מעלליו ושובבותו, אלא ללמוד להקריב עצמו למען האחר ולסייע לו להיגאל.

אבני כותב שבעת עבודת התרגום התבדו חששותיו, שמא קינגסלי חזר להיות כומר בעת הכתיבה ושכח שרצה להיות סופר. אך נדמה לי שאי אפשר באמת להפריד בין שלושת צדדיו הדומיננטיים של קינגסלי: סופר עתיר דמיון, איש האקדמיה וכן, בהחלט, גם מטיף נוצרי. וכך, גם אם יש סיכוי שהנופך הרליגיוזי יחמוק מהקוראים הישראלים הצעירים, אפשר לומר שלצד הדמיון הפיוטי, חדוות ההמצאה והסאטירה החברתית, הם ייתקלו פעמים רבות מדי גם בדידקטיות טרחנית. קינגסלי מוכיח ונוזף, גודש אנלוגיות בין עולם החי מתחת למים לבין החוטאים עלי אדמות, ולעתים מידרדר לפשטנות ממש ("מוצלח יהיה העולם אם האנשים יהיו מעט יותר אמיצים וישרים וטובים") או נגרר לסכריניות לשמה ("מזכרות מהפיות, המיועדות לאנשים חכמים ולילדים טובים").

מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 קמו סופרים אירופים ששחררו את קוראיהם מהעול הדידקטי שהיה נהוג בספרות הילדים לפניהם. חלקם הציבו את גיבוריהם בטבע בתולי, מתוך תפישה רומנטית של הילדות כמעין גן עדן אבוד. בין שהגיבורים מוזערו לשם כך, כמו ב"מסע הפלאים של נילס הולגרסון" (מאת סלמה לגרלף), ובין שהם תושבי היער ככל החיות, כמו כריסטופר רובין ב"פו הדוב" (א.א. מילן) - התהליכים שהם עוברים נובעים מתוך יכולתם להתאחד עם הטבע ולהאזין לו, דווקא בזכות היותם קטנים. הספר של קינגסלי, שיצא ב-1863, כמעט עושה את הקפיצה הזאת טרם זמנו. רק כמעט. גם ב"ילדי המים" הגיבור ממוזער כדי שיוכל להתאחד עם הטבע ולהיות קשוב לחוכמתו, אך השינויים העוברים על טום נובעים פעם אחר פעם מנוכחות נוקשה של אוטוריטה חינוכית.

למרות עקב האכילס של קינגסלי, חשוב לשבח את מפעל תרגום הקלאסיקות של הוצאת אוקיינוס בשיתוף עם מודן בכלל, ואת עבודתו של אבני בספר זה בפרט. זהו התרגום החמישי לעברית של "ילדי המים" (הראשון ראה אור ב-1928!) נהוג להתייחס לעדכון תרגום של קלאסיקה כאל תהליך של רידוד השפה והפשטתה מייחודיות התקופה שבה נכתב המקור. שמחתי לגלות שהגרסה החדשה מלאה יותר מקודמותיה ושלא נעשה ויתור על עושר השפה למרות עדכון התרגום. אבני לא רק שקד על מונחים בוטניים וזואולוגיים למיניהם, אלא צלח בהעברת השפה הפיוטית של קינגסלי בשפע והדיוק שהיא ראויה להם.

The Water-Babies / Charles Kingsley




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו