בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פנס, מצפן וילד" מאת איריס ארגמן | מפה אילמת

"פנס, מצפן וילד" עשוי היטב בשני קצותיו, עם הקדמה נעימה ואפקטיבית ועם סוף שובבי. לכן חבל שליבת הסיפור נותרת צחיחה למדי

תגובות

פנס, מצפן וילד

איריס ארגמן. איורים: איה גורדון-נוי. הוצאת מטר, עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים.

הוא משמש בעיקר תלמידים בתור ספר לימוד, אך גם עשוי לרתק כאילו היה ספר ילדים לכל דבר. אין בו סיפור מומצא אחד ואף לא איורים יצירתיים וססגוניים, אך הוא מצית את הדמיון ולעתים אפשר להיסחף וללכת לאיבוד בין דפיו. סביר להניח, אפילו, שברוב הבתים יש עותק של רב המכר העל-זמני הזה: אטלס מפות העולם. ב"פנס, מצפן וילד" מצליחות איריס ארגמן ואיה גורדון-נוי לגרות את קהל היעד הצעיר שלהן לפתוח אטלס או אפילו מפה בודדת, להתניע את הדמיון ולצאת אתו לטיול במקומות נידחים בעולם. וזאת גם אם אותו קהל יעד, בני ארבע-חמש, עדיין לא ממש יודע לקרוא מפה.

לגיבור הסיפור, אייל שמו, יש משהו משותף עם הילדים שימצאו עניין בספר. כמוהם, הוא ילד קטן האוהב להאזין לסיפורים של אמא על מקומות רחוקים, "על הר געש שמתפרץ כשהוא ממש כועס, על קרחונים ואגמים קפואים, על זוהר הקוטב ועל מדבריות צהובים ולוהטים". מכיוון שהוא צעיר מדי להגיע אל המקומות האלה ולתור אותם באופן פיסי, אמו קונה לו מתנה: פנס, מצפן ומפת עולם גדולה, ומכריזה: "זהו... עכשיו העולם לרגליך". הכרזתה המטאפורית נהפכת להזמנה ממשית לאייל לקפוץ בחדווה על המפה המודבקת לרצפה ומאוחר יותר בלילה, בתפר שבין הערות לשינה, גם להפעיל את דמיונו ולצאת למסע מוחשי יותר באמצעות המתנה שקיבל.

הטקסט של ארגמן הנקרא בקול מתגלגל על הלשון במוסיקליות. יש בו הומור פה ושם, והוא ממחיש היטב את האווירה הקסומה במשחק הנדמה-לי שעל גבי המפה. טכניקת הקולאז' באיוריה של גורדון-נוי יוצרת שילוב מוצלח ומעניין בין אובייקטים מצולמים לדמויות מצוירות בקו מינימליסטי כאילו מרושל, שילוב שמטשטש עוד יותר את הניגוד בין הממשי למדומיין המותכים זה בזה בטקסט. המפה שאייל עורך עליה את המסע נראית באיורים כאריג רחב יריעה, בעל תוואי שטח הדומה לגיאולוגיה של מקום הטיול. המשחק בין מיקוד לטשטוש בצילום המפה, שיוצר מרחבים בעלי עומק, מעורר את החשק לקפוץ ממש אל תוך האיור.

עם זאת, בסופו של "פנס, מצפן וילד" נותרת תחושה מסוימת של החמצה. סיפורה של ארגמן הוא מעין הכלאה בין סיפורי המסע הלימודי, כמו הסדרה "מכתבים מפליקס" מאת אנט לנגן, ובין הסיפורים הארס-פואטיים על חדוות היצירה שבין חלום למציאות, כמו "שלושה אגסים וחד קרן" מאת נורית זרחי ו"איתמר מטייל על קירות" של דויד גרוסמן; אבל הוא לא מצליח להמריא באף אחד מהכיוונים האלה. הסיבה העיקרית לכך היא שהמסע עצמו חולף במהירות ובצמצום יתר על המידה - שלושה עמודי טקסט בלבד מוקדשים למה שאמור להיות מרכז הסיפור. המסע הלימודי מספיק לתאר בחטף רק כמה מתופעות האקלים באנטארקטיקה, התפרצות הר הגעש קילימנג'רו שבאפריקה ואת הפאטה מורגנה במדבר אטקמה שבאמריקה הדרומית. זה דווקא נחמד, בהיבט הדידקטי, שלא מעמיסים. אך במקרה הזה, היו צריכים לתת יותר.

גם מבחינת העלילה, לא ממש קורה משהו מעבר להמחשה מסוימת של האקלים והגיאולוגיה של שלושת המקומות שמוזכרים בתחילת הספר כמעין ראשי פרקים של סיפורי האם. זאת אולי הסיבה שגם פוטנציאל ההמצאה הנישאת על כנפי החלום אינו ממומש. העובדה שאייל עושה את המסע לבדו וללא מפגש עם נפש חיה (מזל שלפחות באיורים מתלווה אליו כלבו ופה ושם ניצבת גם איזו חיה מקומית ברקע), גם היא תורמת לאי מימוש הפוטנציאל ומשאירה את הסיפור דליל בהתרחשויות מעניינות.

"פנס, מצפן וילד" עשוי היטב בשני קצותיו, עם הקדמה נעימה ואפקטיבית המכניסה בהדרגה את הגיבור אל סוד קסמם של סיפורים ומפות, ועם סוף שובבי הנוטע בקוראים את החשד שמא בכל זאת היו הדברים מעולם ומסעו של אייל לא התרחש רק בחלום. לכן חבל שליבת הסיפור, בדומה למקומות שאייל מטייל בהם, נותרת צחיחה למדי.

מתחת לפנס



איור מתוך הספר: איה גורדון-נוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו