בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"תהיה בריא מוריס מגי" מאת פיליפ ס' סטיד

ילדים ונוער | בכמה מהלכים פשוטים להפליא ממחיש סטיד כי למרות שערבות הדדית היא תנאי לחברות אמת, היא אינה דבר מובן מאליו

3תגובות

תהיה בריא מוריס מגי

פיליפ ס' סטיד. איורים: ארין א' סטיד. תירגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

העלילה של "תהיה בריא מוריס מגי" פשוטה למדי, דלה כמעט אפשר לומר, גם בהשוואה לרוב הספרות המיועדת לבני ארבע, פלוס-מינוס. גיבור הסיפור, מוריס מגי, אוהב את חבריו ומשחק אתם עד שהוא נהפך יום אחד לנזקק בעקבות הצטננות, ואז הם בתורם מרעיפים עליו אהבה ועזרה. זה הכל.

ובכל זאת, זהו סיפור שטומן בחובו כמה מתנות נהדרות על הדרך, חלקן אף מפתיעות. ראשית, העובדה שחבריו של מוריס הם בעלי חיים מעמידה כבר בהתחלה מצב בלתי מאוזן: החיות אמנם נהנות מאהבתו ומהזמן שהוא מקדיש להן, אך אין באמת ציפייה שהן יעניקו לו משהו קונקרטי בתמורה, וכך מצטיירת תמונה של חברות חסרת תנאי. הרושם הזה מועצם עוד יותר מתוקף מיקומם של בעלי החיים בגן החיות, מקום עבודתו של מוריס. גן החיות הוא מקור עיקרי לשבירת ציפיות בעלילה, מפני שאף אחד אינו מצפה שהחיות ייצאו ממנו כאחרוני המבקרים ויתפסו אוטובוס כדי לסעוד את חברן החולה. כך, בכמה מהלכים פשוטים להפליא, סטיד ממחיש כי למרות שערבות הדדית היא תנאי לחברות אמת, היא לעולם אינה דבר מובן מאליו. וכבר כאן הסיפור הקטן והדל לכאורה מצליח להשיג הרבה מאוד.

עיצוב הדמויות הוא מתנה נעימה נוספת הטמונה בסיפור. למרות שגם הוא מינימלי ביותר, עדיין הוא מצליח לשרטט שונות בין החברים, הממחישה עד כמה אהבתם אינה תלויה בדבר. החיות מתגלות כטיפוסים מובחנים, כאילו היו בני אנוש, ובשום אופן אינן מתמצות לכדי מכלול הסטריאוטיפים המזוהה אתן - הינשוף, למשל, פוחד מהחושך; והצב, למרות אטיותו, חייב לנצח בכל תחרות ריצה.

מוריס הוא מעין זקן-ילד, שעל אף גילו ושפת גופו האטית והשפופה בכל זאת ישן עם דובי וחולק תשוקה למשחק, ובשל כך, בין השאר, יצליח לעורר הזדהות בקרב הקוראים הצעירים. חוץ מזה, הוא ג'נטלמן אנגלי קלאסי: שקט, עדין, ביישן, קשוב, אדיב ומנומס מאין כמוהו, וכמובן, גם חובב תה מושבע. לכן טוב עשו המתרגמים כששינו את שם הגיבור המקורי מעמוס למוריס. מעבר למניעת בלבול מיותר שעלול היה לנבוע מהניגוד בין השם הכל-כך ישראלי לבין לבושו וסביבתו הזרים, שינוי השם הולם גם את אופיו הלא-ישראלי של מוריס (וגם לא כל כך אמריקאי, אם כבר, למרות מוצאם של יוצרי הספר).

עיצוב הדמויות המוצלח הוא גם הישגם של האיורים בספר, לפחות כמו - ואולי אף יותר מאשר - של הטקסט; וזכייתה של המאיירת ארין סטיד - אשתו של המחבר, מאייר מוכשר בעצמו שוויתר הפעם על המכחול - בפרס קלדקוט היוקרתי ראויה לגמרי. האיורים מדגימים כיצד מוריס משווה את עצמו אל חבריו, תוך שהוא מכיל את חסרונותיהם, כדי לגרום להם להרגיש חופשיים בחברתו. הוא ממש מחקה את שפת גופם ונעשה דומה להם בלי משים. בדומה לפיל, למשל, גם מוריס נראה כאילו הוא נזקק לזמן רב כדי לחשוב על כל מהלך במשחק השחמט. כמו הפינגווין, שאתו הוא יושב ושותק, נדמה שגם הוא בודד וביישן.

טכניקת האיור של סטיד - הדפסי עץ שעליהם הוסיפה קווים עדינים בעיפרון - ממש מזמינה למשש באצבעות את הגוונים הקרמיים עם טקסטורת העץ שעל הנייר. רגישותה המדויקת לרגשות חמקמקים ולמחוות אנושיות מורכבות מפליאה בעיקר כשהיא מיושמת על בעלי החיים, לא פחות מאשר על דמותו של מוריס. למרות שעבודתה שומרת על הטון החרישי והמאופק של הטקסט, היא מצליחה להעשיר מאוד את סיפורו הרזה. מבלי לחתור תחת המלים ולהרוס את גורם ההפתעה (כשהחיות יוצאות מגן החיות אל ביתו של מוריס), סטיד שותלת כבר בהתחלה רמזים המשווים את מעמדם של בעלי החיים לזה של בני האדם: מתחת לרדאר העלילתי מבצבצים ציפור זעירה ומעונבת עם ספר תחת כנפה, עכבר הממתין בתחנה מיניאטורית וארנב היושב באוטובוס ואזניו מבצבצות מעל עיתון הבוקר.

בתוך האיורים מסתתרת גם עלילת משנה, שפורשת את סיפורו של בלון אדום המלווה את העלילה המרכזית מתחילתה ועד סופה. הבלון ניבט תחילה מחלון הבניין השכן של מוריס ואז מציץ מהאוטובוס, אחוז כנראה על ידי דמות בלתי נראית שנוסעת לגן החיות. מאוחר יותר הוא שט באוויר ונתפס על ידי הפינגווין, שיחד עם שאר החברים מביא אותו לביתו של מוריס. באיור האחרון, כשהחברים נשארים ללון אצל מוריס, הוא מוסיף לרחף בחוץ לאור הירח. מסעו של הבלון מתגלה לא כמעגל סגור של נתינה וקבלת תמורה, אלא כמעגל של אהבה שעוברת בין כולם, ואז ממשיכה הלאה.

A Sick Day for Amos Mcgee / Philip C. Stead



איור מתוך הספר: ארין א' סטיד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו