בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שבתות של מרק עם הקוץ והמושלמת" | ג'ודי בלום

3תגובות

שבתות של מרק עם הקוץ והמושלמת

ג'ודי בלום. איורים: ג'יימס סטיוונסון. תירגמה מאנגלית: אסנת הדר. 116 עמ', 78 שקלים

הפסקת עשר עם הקוץ והמושלמת

ג'ודי בלום. איורים: ג'יימס סטיוונסון. תירגמה מאנגלית: אסנת הדר. 121 עמ', 78 שקלים

היכרות עם יצירתו של סופר עלולה, מתברר, להיות לרועץ. את זאת הבנתי עם קריאת שני הספרים החדשים של ג'ודי בלום, שהצטיירו לי, לפחות בקריאה ראשונה, כצל חיוור של "הסדרה" שלה, הלוא היא סדרת "פשוש" משנות ה-70-80, שזוכה בביתי, זה שנים, למעמד של ספרות פולחן. ההשוואה בין הסדרות מתבקשת לא רק משום שמקור שתיהן באותו בית יוצר (שאינו, יש לומר, פס ייצור) או מפני שגם הסדרה החדשה מעמידה במרכזה יחסי אחים, אלא מסיבה נוספת. לכאורה - ועל פי הלוגו המתנוסס בשערי הספרים - שתיהן מיועדות לגיל "ראשית קריאה", אבל כבר עלעול חטוף מצביע על השוני העצום שבין השתיים - וכנראה גם על נמעני "ראשית קריאה" אז והיום. הספרים בסדרת "פשוש" מחזיקים בין 160 ל-180 עמודים בדפוס צפוף למדי, עם איורים מעטים, ואילו הסדרה החדשה מתאפיינת במראה מובהק של ספר לקוראים מתחילים: פחות עמודים (כ-120), אותיות גדולות, פרקים קצרים ואיורים רבים (ומלאי תנופה, של ג'יימס סטיוונסון הנודע) כמעט בכל עמוד.

ההבדלים שבין הסדרות, אמהר ואבהיר, אינם מסתכמים רק בחיצוניות: עלילותיה הביתיות של משפחת האטשר הניו-יורקית, כפי שהן נמסרות מפי פיטר, אחיו הבכור של פשוש האקצנטרי, מצליחות לעניין ולשעשע ואף להביא לידי צחוק קולני גם קוראים בוגרים. עם הסיבות לכך אפשר למנות את הלשון הלא ילדותית והאירונית של פיטר (המתבגר מספר לספר), את השינויים בחיי המשפחה (לידת אחות, מעבר דירה, חזרת האם ללימודים) ואת אורך היריעה, המאפשר לבלום להעמיק ולהרחיב את היכרותם של הקוראים עם הדמויות והסביבה שהן פועלות בתוכה. כך, למרות ששתי הסדרות מבוססות בעיקר על פכים קטנים, סדרת "פשוש" מצליחה לארוג מהם עולם עשיר הרבה יותר מזה הקצת גנרי שב"שבתות של מרק" ו"הפסקת עשר", הפונים מלכתחילה לקוראים צעירים יותר. עדיין, ואת זה לקח לי זמן להבין, בזכות הכישרון, הניסיון והרגישות של בלום, מהסופרים הנדירים המשמיעים את קולם, שאינו מזדקן, זה ארבעה עשורים, מדובר ביותר מסתם ספרי קריאה חביבים.

הטריק הראשון של בלום, שהוא הרבה יותר מטריק, הוא סיפור המאורעות, היומיומיים באופיים, לסירוגין מפיהן של שתי הדמויות הראשיות, אח ואחות: אביגיל בת התשע, המכונה בפי אחיה "המושלמת", וג'ייקוב בן השבע, המכונה בפי אחותו "הקוץ". השימוש בשתי נקודות מבט מקוטבות (האחים הם "אויבים") מכניס לספרים הומור דק ובד בבד הוא מין שיעור ראשון בהבנה של מושג ה"נראטיב" והזיקה שבינו ובין המספר הלא אובייקטיבי - וגם בהבנת הזולת. כך, כאשר בלום נותנת בפי שתי הדמויות את המשפט "לפעמים אני חושב/ת שהם אוהבים אותה יותר משהם אוהבים אותי", היא משיגה לא רק חיוך, אלא גם תובנה: גם מי שנראה לנו נאהב עשוי לחוש מקופח או דחוי.

דרך אחרת שבלום משתמשת בה כדי ליצור את אותה הבנה היא - כמו בחיים - באמצעות מבוגר מתווך. אני אוהבת את דמויות ההורים של בלום. הן חמות ומכילות, אינן חפות מפגמים, יש להן הומור עצמי, הן מצטיינות בשיקוף סיטואציות ואינן נרתעות מפני מורכבות. ב"שבתות של מרק" משתפת האם פעולה עם השקר של אביגיל, המתביישת בכך שאינה יודעת לרכוב על אופניים ומעמידה פנים כאילו היא מיומנת בכך. כאשר הבן "מעמיד" את האם במקומה וטוען כי אחותו משקרת, מסבירה לו האם כי לפעמים קשה להבחין בין העמדת פנים לבין שקר, ומוסיפה: "לפעמים צריך לתת לאנשים זמן לפתור עניינים בעצמם". את הגישה הזאת, ואת הכבוד של בלום לילדים כאנשים, אפשר למצוא במנות נדיבות גם בספריה הרבים לבני נוער, ספרים שחלקם היו שנויים במחלוקת ולעתים אף הוחרמו בידי גורמים שמרניים בארצות הברית (ובהזדמנות זו: הגיעה העת להוציא לאור מחדש את "אלוהים אתה שומע? זו אני, מרגרט", מספרי הנוער הראשונים של בלום, שקראתי כנערה והדהים אותי בתעוזתו בשל תיאור מפורט של ילדה בשעת הווסת הראשונה, או הסברים כיצד עושים הגדלת חזה באמצעות חזייה מותפחת בגרביים).

ילדים בגילי החטיבה הצעירה יקראו בקלות ובהנאה את ספרי הקוץ והמושלמת. הם בוודאי יגלו עניין רב מזה שגיליתי אני בפכים הקטנים של חיי אביגיל וג'ק, וישועשעו מעניינים כמו השלכת תולעים על ראשי ילדות או אירוח כלבה מצחינה. סביר להניח שלא ישאלו את עצמם מה עושה "סיגלית שושן" בכיתה של בנות בשם אמה וג'יין (אבל זו מעידה חד פעמית של המתרגמת). אולי, עם הקריאה, ייפער לו סדק קטן בקונכיית האגוצנטריות הילדית, ואולי, הלוואי, תכשיר הקריאה את הקהל שלה לקראת הדבר האמיתי: "פשוש"!

The Pain & the Great One Series / Judy Bloom



איור מתוך הספר: ג'יימס סטיוונסון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו