אורן נהרי
אורן נהרי

היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים

ארנסט גומבריך. תירגם מגרמנית: דן תמיר. הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים, 399 עמ', 98 שקלים

מדי פעם בפעם אנחנו נאנחים, בנוסטלגיה או בהתנשאות, תלוי בגיל הנאנח, למראה קתדרלה, פרסקו רנסאנסי, עיטור אר-דקו ולמהדרין - אפילו סרט שיש בו עלילה ואין בו אפקטים מיוחדים: "אה, לא עושים עוד דברים כאלה". וספר כמו "היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים" משתייך ליצירות הללו, שאכן כמותו לא כותבים עוד. יתירה מזו - ספר כזה לא ייכתב עוד. ספר זה יכול היה להיכתב רק בתקופה ספציפית מאוד, על ידי אדם יציר התקופה. או אפילו לא באותה תקופה - ארנסט גומבריך, דעותיו וסגנונו סימנו גם בזמנם עולם ששקע שנים רבות קודם לכן, ונכחד סופית בחפירות מלחמת העולם הראשונה: זה עולם הציוויליזציה האירופית הנאורה, הבוטחת בקידמה, ברוח האדם, בליברליזם במובנו אז, בקפיטליזם, בשלטון המעמדות הראויים והאליטות, כשהשאר יודעים את מקומם. העולם שלפני זוועות המאה ה-20, לפני הדה-קולוניזציה והדה-קונסטרוקציה, לפני התקינות הפוליטית והתמחות היתר. הספר נכתב בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול, ב-1935. ארנסט גומבריך, עדיין לא היסטוריון האמנות הנודע והמשפיע ביותר במאה ה-20, אלא דוקטור להיסטוריה, צעיר ומובטל, התבקש לחוות דעה על ספר היסטוריה לילדים. הוא השיב שהוא עצמו יכול לכתוב ספר טוב יותר, והמו"ל הזמין אותו להרים את הכפפה. זה בלתי נתפש - אבל הוא השלים את הספר הזה תוך שישה שבועות!

הספר ספוג בערכים האירופיים הישנים, אירופה הנשלטת בידי האליטות הישנות, בידי האצולה והבורגנות, אירופה של קיסרים ופרלמנטים כנועים, של קתדרלות וארמונות, אירופה המשפיעה את תרבותה וחסדה על הילידים ברחבי העולם, היודעת שתרבותה היא התרבות העליונה, שלא לומר היחידה, בעולם. ספרים דומים נכתבו באותה תקופה על ידי מחברים אירופאים אחרים - החביבים עלי הם "סיפור האנושות", "האמנויות" ובעיקר "חיי אישים", מאת הנדריק וילם ואן לון ההולנדי.

הספר הזה אכן מתאים לצעירים מכל הגילים - הוא מפרט ומסביר בלי להתנשא, וכל אדם ימצא בו דברים שלא ידע קודם לכן. המשפט הקודם מזמין "אבל". והאבל, או בעצם אבלים פה, אכן מגיעים: הספר אינו היסטוריה של העולם. הוא היסטוריה של אירופה המערבית, כפי שהתפתחה מהעולם העתיק, ועם דגש יתר על האימפריה ההבסבורגית ואוסטריה - מולדתו של גומבריך היהודי, שהיגר לבריטניה ב-1936, מיד עם השלמת הספר.

דוגמה קטנה מני רבות להטיה התרבותית: על המהפכה התעשייתית נאמר שהתרחשה בימי מטרניך, המדינאי האוסטרי הנודע. אלא שהיא החלה והתחוללה בבריטניה דווקא.

גומבריך משתייך בהחלט לאסכולה של ההיסטוריון תומאס קרלייל, שטען כי ההיסטוריה אינה אלא תיאור של אישים גדולים ומפעליהם. אני מודע לחלוטין לכך שאי אפשר לתעד כל עם, כל מדינה, כל אישיות, בספר המיועד לנוער שבו 40 פרקים בלבד, אבל חלק מהבחירות, חלק מהתיאורים, מעוררים תמיהה, גם אם נקבל כהכרח שכמעט כל האישים המצוינים בספר הם שליטים: מדוע מוקדשים שישה עמודים ללואי ה-14 ושלוש שורות בלבד - מאוד לא אוהדות - לאליזבת הראשונה, מלכת בריטניה? מדוע שלושה עמודים על קארל ה-12 השוודי ושתי פסקאות בלבד על פיוטר הגדול הרוסי, שהביס אותו, ובכל קנה מידה היה חשוב יותר?

יפאן אינה נמצאת כאן למעשה, סין והודו בקושי, כך גם רוסיה והאימפריה העותמאנית, גם אמריקה הלטינית לא קיימת, אלא רק בהקשר הכיבוש הספרדי. לא ממלכות האינקה והמאיה, לא מלחמות השחרור של בוליבאר, סאן מרטין וחבריהם. אפריקה שמדרום לסהרה - כנ"ל. אלה חוסרים משמעותיים בספר שכותרתו היא "היסטוריה של העולם". ומעבר לכך, מעבר למלחמות, היכן התרבות בספר שכתב מחבר "קורות האמנות"? היכן למשל מיכלאנג'לו, איפה שייקספיר? המדע, הרפואה, גם הם חסרים.

השאיפה לקרב את הקוראים הצעירים אל האישים החשובים בהיסטוריה נאצלת וחשובה - אבל להתפלא למשל על תיאודוריק האוסטרו-גותי שרצח את יריבו, כי הוא היה אדם עדין ותרבותי ושליט טוב - זה נראה מעט מרחיק לכת. תיאודוריק אחרי הכל היה מלך שבט גרמאני בזמן האימפריה הרומית. ובכלל, גומבריך מוצא מלה טובה כמעט לכל השליטים המצוינים בספר, ונמצאים כאן כמה הראויים לביקורת מעט נוקבת יותר.

כיאות למלומד קלאסי רובו המכריע של הספר דן בעבר הרחוק למדי - 30 פרקים מתוך 40 מביאים אותנו רק עד לימי הרנסאנס, ולקראת סוף הספר דנים שני פרקים במאה ה-19, אחד בתחילת המאה ה-20 ומלחמת העולם הראשונה ופרק נוסף, שכתב גומבריך בערוב ימיו על המשך המאה ה-20 כולה. לא בהכרח חיסרון, שכן בדרך כלל הנטייה היא הפוכה - להדגיש את ההווה או העבר הקרוב. המשפט שאולי הפריע לי יותר מכל בספר נמצא בפתח פרק 22: "בהיסטוריה יש רק מעט גיוון". נכון, יש דברים שחוזרים על עצמם ומעשי העוול, המלחמות והטיפשות של האדם מככבים בראש הרשימה. אבל דווקא מהאדם שחקר את האמנות, שראה את יכולת האדם להרוג ולהרוס, כן, אבל גם לבנות, לחקור, ליצור יופי נשגב אני מצפה ליותר.

אז הספר אינו ראוי? לא. הוא כן. "היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים" הוא גלויה מקסימה, נפלאה, מעידן אחר. והוא מעולה - כל עוד זוכרים את מגבלותיו, את מגבלות התקופה. בעולם אידיאלי, העולם של האידיאל האירופי הישן, אב היה יושב עם בנו, והם היו קוראים יחד את הספר, אולי פותחים את דלת הזכוכית של ארון הספרים, מוציאים אנציקלופדיה ומרחיבים את דעתם בהמשך. אלא שהעולם הזה - אם התקיים אי פעם - איננו עוד. את המידע מחפשים כעת כשהוא מעוכל עוד יותר, ממוקד יותר, בטכנולוגיה מהירה בהרבה, ועדיף כשאפשר לגזור ולהדביק ולוותר על החלק המעיק הזה של קריאה להנאה או ללימוד, בסיס עולמו של גומבריך.

אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 1, ועורך המהדורה העברית ל"מסעות ששינו את העולם", בהוצאת מטר

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ