"הסיפור של אליעזר בן-יהודה" מאת תמי שם-טוב | חולם בעברית

בכותרת המשנה של הספר "הסיפור של אליעזר בן-יהודה" נכתב בתמצות מחויך ש"פעם כעסו עליו (בהרבה שפות) והיום אומרים לו תודה רבה (בעברית)". זהו בהחלט אתגר ראוי

רותה קופפר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

הסיפור של אליעזר בן-יהודה

תמי שם-טוב, איורים: רוני פחימה. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

תמי שם טוב, שספרה "ואיך קוראים לך עכשיו" (הוצאת דביר ובית לוחמי הגטאות, 2007) על התכתבות בין ילדה יהודייה מהולנד לבין אביה בזמן השואה, הוא אחד הספרים היפים שראו אור פה בשנים האחרונות (ועל כן זכה בפרסים ותורגם לחמש שפות), יודעת לספר סיפור. מומחיותה היא בעיקר לספר לילדים סיפור אמיתי של מישהו אחר, בצניעות, בשפה בהירה ותוך שהיא מפנה לגיבור שלה את הבמה, והיא עצמה נשארת מאחורי הקלעים.

הפעם זהו "הסיפור של אליעזר בן-יהודה", שבכותרת המשנה נכתב בתמצות מחויך ש"פעם כעסו עליו (בהרבה שפות) והיום אומרים לו תודה רבה (בעברית)". זהו בהחלט אתגר ראוי.

דור ההורים, למודי ספרי דבורה עומר, מכירים את סיפורו של בן-יהודה מספרה האהוב "הבכור לבית אבי" (עם עובד, 1967), אך עלולים לשגות ולחשוב כי הוא עומד במבחן הזמן, וכי ילדים ילמדו ממנו את הסיפור המפעים של תחיית השפה העברית. מתחקיר לא מייצג בביתי, הכריכה בצבעים חומים-דהויים והדפוס הצפוף היו עילה לדחיית ספרה של עומר אצל קוראת אחת, ואילו קורא אחד - בכור לבית אמו - נענה להמלצה החמה, רק כדי לסכם את הקריאה בספר במלים: "יפה, אבל חופר".

ספרה של שם-טוב מחולק לפרקים: "הפרק הראשון מתחיל ברוסיה", ובו מסופר כיצד פגש בן יהודה בראשונה בספר "רובינזון קרוזו" שהיה כתוב בעברית וריגש אותו לקרוא בשפה זאת ספר שאינו כתבי קודש; "הפרק השני עובר בפאריס", ושם סיפור על כך שבן יהודה קרא בעיתונים על העם הבולגרי שדרש לנהל את העם שלו, וחשב על העם היהודי שצריך לחזור לארץ ישראל ולשפה שלו; "הפרק השלישי מפליג לארץ ישראל", ובו הוא מספר לאשתו דבורה על החלום שלו לחדש את העברית העתיקה. "אני רוצה לכתוב ספר של כל המלים העבריות", אמר לה וחידש את המלה הראשונה שלו - "מילון".

הפרק הזה הוא המרתק ביותר לילדים, שבהיותם בסוף תהליך רכישת השפה שלהם, לרוב אוהבים ניאו-לוגיזמים, והמלים ששם-טוב בחרה לכתוב עליהן קרובות ללב כל ילד וילדה. המלה "בובה" נולדה לאחר שבן-ציון, בנו הבכור של אליעזר, שנגזר עליו לדבר אך ורק עברית בעולם שלמעט הוריו איש לא דיבר בה, שאל "'מה זה?' והצביע על צעצוע בצורת ילדה, שדבורה סרגה בשבילו". מאחר שלא נמצאה מלה לחפץ, הלך אליעזר לחדרו, "עיין בספרי הקודש העבריים, הציץ במילון הצרפתי, עילעל במילון הגרמני, והמציא מלה חדשה. ככה נולדה ה'בובה'", שדומה למלה בצרפתית ובגרמנית ונשענת על המלה העברית "בבת-העין", האישון, מסבירים בספר. כלומר, משהו שהוא יקר ללב וקטן, האיש הקטן שבתוך העין. הסבר נהדר. "גלידה" הוא המציא, כי גליד בעברית קדומה היא מלה נרדפת לקרח ומשום שהיא "נשמעת כמו אחותה האיטלקייה (ג'לאטו)". בספר מתוארים חידושי מלים אבל גם מופיעה דוגמה לחידוש שלא צלח (במקרה, או שלא במקרה, דווקא חידוש של ביאליק ולא של בן יהודה): המשורר הלאומי הציע לקרוא למכשיר שמברישים בו את השיער "משערת", אבל הצעתו של בן-יהודה לקרוא לו "מברשת" היא שתפסה לבסוף. "הפרק הרביעי מסתיים ברחוב בן-יהודה" ובו תמצית הסיפור הטראגי של המשפחה. "באותם ימים היו הרבה מחלות קשות שעוד לא נמצאו להן תרופות וחיסונים, ובני המשפחה חלו מאוד. דבורה חלתה במחלה קשה ומתה, וכמה חודשים אחריה מתו בזה אחר זה שלושה מהילדים. מכל משפחת בן יהודה נשארו בחיים רק אליעזר, בן-ציון ואחותו הקטנה ימימה". עוד בפרק הזה - הסיפור המתסכל של מאסרו של בן-יהודה, בגלל המתנגדים לחידוש השפה. בפרק טראגי זה יש גם אתנחתה קומית בצורת סיפור על בן-יהודה, שנהג להסתובב ברחוב עם פתקים שכתוב עליהם "דבר עברית" ולתחוב אותם לכיסים של עוברי אורח תמימים.

הבעיה היחידה של הספר היא המבנה שלו, בן כלאיים בין ספר לפעוטות, שאותו מקריאים לילדים המסתכלים בתמונות, לבין ספר ראשית קריאה, השם דגש על המלל. הספר גדוש במלים, יחסית לספר פעוטות מהסוג שהורים הקוראים לילדים בערב לפני השינה קצת נרתעים ממנו; ומאחר שהספר הוא בפורמט אלבומי לילדים קטנים, הילדים הגדולים יותר, שבעצם להם הספר מיועד, עלולים לחשוב שאין זה מכבודם לקרוא ספר מאויר, במיוחד כשהאיורים הם בחלקם מדכדכים.

הספר נגמר באופן לירי: "אליעזר בן-יהודה נפטר בגיל 65, אחרי שכתב במילון את הפירוש למלה נס וממש לפני שהספיק לכתוב את ההסבר למלה נפש". שלוש המלים חשובות בסיפור, מסבירה תמי שם-טוב, כי מילון היתה המלה הראשונה שהוא המציא, וכי בזכות אותו מילון והייעוד של בן-יהודה קרה לעברית "נס", וכי "אליעזר - כמו שאומרים - מסר את נפשו כדי שהנס הזה יקרה".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ