בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סעודה אצל המלכה" מאת רותו מודן | מלווה מלכה

"סעודה עם המלכה", ספר הילדים הראשון שרותו מודן איירה וכתבה כאחד, הוא הוכחה נוספת שסיפורים טובים עדיין יכולים להיכתב

תגובות

סעודה אצל המלכה

רותו מודן. הוצאת עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים

הרשו לי להתחיל בקול תרועה: הספר הזה הוא כל כך כיפי - הסיפור והאיורים גם יחד - שפשוט מתחשק לצרוח מרוב תענוג. לספרים כאלה פיללתי. "סעודה אצל המלכה" הוא הספר הראשון לילדים שמודן איירה וכתבה כאחד. זאת אחרי איורים למחברים אחרים, פעילות בחבורת הקומיקס "אקטוס טרגיקוס", שפע פרסים ורומן גרפי אחד למבוגרים, "קרוב רחוק" (עם עובד, 2008), שיצא אל השוק הבינלאומי וזכה לשבחים רבים. גם ספר זה בנוי כקומיקס.

סיפור המעשה משובב נפש ומעורר הזדהות: ליד שולחן האוכל סופגת הילדה נינה שפע של הערות מעצבנות: תאכלי בפה סגור! ולא עם הידיים! שבי זקוף! אל תדברי בפה מלא! וכאלה. כך מנסים ההורים לאלף את בתם נימוסי שולחן אלמנטריים, כדי שלא תעשה בושות בנוכחות זרים. כי, כידוע, ילד שאינו אוכל בצורה תרבותית לא יוכל להצליח בחיים. "ומה תעשי אם מלכת אנגליה תזמין אותך לארוחה בארמון בקינגהאם?" הם סונטים בה.

עוד שאלתם על קצה לשונם ומי זה מצלצל בדלת אם לא שליחה המחצצר של מלכת אנגליה, שמזמין את נינה אל שולחן הוד מלכותה לסעודת-ערב חגיגית. מטוס מיוחד מטיס את הקטנה אל הארמון. אדמירל זועף במיוחד יושב שם לשמאלה של נינה כשהמלכה עצמה לימינה, ואל השולחן הענקי מסובים עשרות רבות של שועים ורוזנים ונסיכים, ודיפלומטים וגנרלים וגבירות לבושות מחלצות.

שפע משרתים במדים עומדים עליהם לשרתם, אבל כל החרטומנים הממולאים, פחזניות האספרגוס ושאר המעדנים המלכותיים שהם מגישים הם בדיוק הדברים שנינה בכלל-בכלל לא אוהבת. לבקשתה, אם גם בתמיהה מסוימת, מביאים לה את המאכל החביב עליה: פסטה עם קטשופ. ואז, אחרי שהאדום-האדום ההוא מכסה את ערימת האטריות המהבילה, עומדת הקטנה לפני דילמה גורלית: באיזה מן הסכינים, המזלגות והכפות המרובים הפרושים לפניה עליה להשתמש בעת אכילת הפסטה. ואם היא תשתמש, חלילה, בפריטי הסכו"ם הלא נכונים, מה תגיד המלכה?

את מה שקרה אחר כך אני לא הולך לספר לכם. ארמוז רק זאת, שלכל הילדים שיקראו את ההמשך, תוך כדי התבוננות באיורים, תהיה הרבה-הרבה נחת. להורים אולי קצת פחות. אבל זה הרי ספר לילדים, שאמור לקחת את הצד שלהם. נינה, ילדה קטנה מישראל, שלא הספיקה אפילו להחליף את בגדיה לכבוד האירוע המכובד שהוזמנה אליו, יכולה, מתברר, ללמד משהו אפילו את מלכת אנגליה.

כל מי שכתב פעם ספר ילדים יודע כמה קשה למצוא - או להמציא - סיפור טוב. אפשר לתפור אינסוף סיפורים דידקטיים, שילמדו את הילדים מה נכון ומה לא, איך להתנהג, צבעים, חיות, רגשות ומה לעשות כשלאמא (הגרושה מאבא) יש חבר חדש. את הסיפורים הדידקטיים, או התרפויטיים כאופנת הימים האלה, מכנה ידידי המאייר דני קרמן "ספרי קופירייטרים". כל מה שמוטל עליך שם, הוא אומר, הוא להוביל את הסיפור אל המטרה החינוכית ששמת לפניך, מה שנקרא - הוכחת המבוקש. סיפורים טובים, לעומת זאת, באים מהבטן, או מראש טוב, ועד שבא סיפור כזה אתה עובר לפעמים גלגול מחילות. "סעודה עם המלכה" הוא הוכחה נוספת שסיפורים טובים עדיין יכולים להיכתב. כזהו, אגב, גם "מי שתה לי" (ספריית פועלים 2004), שכתבה שהם סמיט ואיירה רותו מודן. גם בעת הקריאה-התבוננות בספר המצויר ההוא, שהולך כולו בעקבות שאלתו של ילד שנוכח שבקבוק המיץ שלו התרוקן, אפשר לחוש איך סיפור לילדים אכן עשוי להיות משהו שכולו עונג ומחמדים, באשר הוא מבין ומעביר באמת את ההוויה הילדית.

ספרים מצוירים טובים הם אמנות תובענית. האיורים והטקסט מתפקדים בהם בשוויון, משלימים זה את זה ואי אפשר להפריד ביניהם. לאחד אין קיום בלעדי השני. הציורים מספרים מה שלא כלול בטקסט והטקסט מספר מה שלא כלול בציורים. אין פלא אפוא שאת רוב הספרים המצוירים הטובים כתב ואייר אותו אדם. וזה גם המקרה שלפנינו. המפגש בין מודן המספרת לבין מודן המציירת הוליד פנינה.

את רוב הסיפור כבר סיפרתי. עכשיו בואו נתבונן באיורים. כל מי שראה פעם את איוריה של מודן יוכל תמיד לזהות אותם. יש לה "כתב יד" אישי מובהק, שייחודי רק לה. לילדים שייקחו את הספר לידם מזומנת שעה ארוכה של גילויים בעת ההתבוננות בפרטים, תוך כדי הזדהות עם המצבים שאליהם נקלעת נינה הקטנה. המעבר מבית ישראלי טיפוסי אל ארמונה של הוד מלכותה רצוף שפע של מראות, תלבושות, תאורה, מרחבים ועיצובים, שמתלכדים עם דמיון הילד, שמנסה לתאר לעצמו לא פעם איך כל אלה נראים באמת.

כפולת העמודים שבה נראים כל אורחי הסעודה המלכותית היא יצירת מופת שלא במהרה תישכח. ספרתי בה 50 מסובים, לבד מכמה מלצרים-משרתים וכלב אחד, כשכל סועד הוא דמות לעצמה, עם לבוש, פנים, תסרוקת (או קרחת), אופי, שפת גוף והבעה, שלא לדבר על אגרטלי הפרחים, גביעי המשקה, המגשים והפירות, מעמדי הנרות, פריטי הסכו"ם והכיסאות המעוצבים. וזו רק כפולת עמודים אחת! הכפולה הבאה, שתביא לילדיכם את הקתרזיס, תהיה זו שבה יגשימו כל אותם אורחים רמי-מעלה את העצה המיוחדת שיעצה נינה למלכת אנגליה. וזאת היתה עצה חשובה מאוד, גם למבוגרים.

אין פלא שכל הנוכחים הנכבדים בסעודה ההיא הזמינו את נינה לשוב ולבקר אצלם בחופש הגדול.

יהודה אטלס הוא סופר וחוקר ספרות ילדים



איור מתוך הספר: רותו מודן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו