בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדי כל העולם התרגשו

לקראת יום השואה, יעל דר ממליצה לחזור אל "המזוודה של חנה", ספר ילדים ייחודי שחושף את הילד הישראלי לסיפור שואה שונה מזה שהוא מכיר מן הספרות המקומית

תגובות

המזוודה של חנה קארן לוין. תירגמה מאנגלית: תמר לנדאו. הוצאת שוקן, 101 עמ', 55 שקלים

בסיפור השואה המרגש הזה, המיועד לילדים בגיל 9-13, ישראל אינה משחקת תפקיד. לא כסוף הטוב של הסיפור הקשה, לא כמקום הבטוח שממנו נולד סיפור השואה כעדות שבאה במאוחר. יותר מכך: שלא כרוב ספרי השואה המוכרים כאן, ילדי ישראל אינם קהל היעד הישיר שלו. הם קהל עקיף, שבעזרת תיווך של מתרגם גם הם מגיעים לספר, כמו ילדים רבים אחרים בעולם.

זהו סיפור שואה שהגלובליזציה משמשת בו קו עלילתי ומבני. הגלובליזציה היא גם חלק מהחוויה הספרותית הכוללת שלו: סיפור השואה והניסיון להתחקות אחר זכר הקורבנות אינם נחלת היהודים בלבד. השואה היא הסיפור של כולנו, ותפקידנו, כילדים בכל העולם, להתעניין, להרגיש הזדהות ואמפתיה ולחשוף אותו כמה שאפשר. החשיפה במקרה זה כרוכה בנסיעות טרנס-אטלנטיות, בהתכתבויות עם ארכיונים ומוזיאונים בכל העולם ובפגישת אנשים בני לאומים שונים המדברים בשפות שונות.

המרחב הסיפורי של "המזוודה של חנה", שראה אור בישראל כבר לפני שנתיים, מתפרש על פני ארבע ארצות, שכמה אוקיינוסים מפרידים ביניהן: יפאן, צ'כיה, פולין וקנדה. שלא כרבים מסיפורי השואה שילדי ישראל מורגלים אליהם, זהו סיפור שואה שמונע "מבחוץ", מעמדה של מי שהשואה אינה "שלו" ומי שאינו נחשב קהל "טבעי" - ילדים יפאנים בשנת 2000. מעל שם הספר מתנוססות על הכריכה המלים "סיפור אמיתי".

ואולם שלא כמו רוב סיפורי העדות המוכרים לנו בישראל, ה"סיפור האמיתי" מתחולל כאן בו-בזמן בשני מישורים שונים. הספר מספר לסירוגין שני סיפורים אמיתיים, שששים שנה מפרידות ביניהם: סיפור ילדותה של חנה בריידי, ילדה צ'כית שנשלחה לגטו טרזין עם אחיה, ג'ורג', ונספתה באושוויץ בשנת 1944 כשהיא בת 13; וסיפורם של מנהלת מוזיאון שואה קטן בטוקיו, פומיקו אישיוקה, וקבוצת ילדים מטוקיו, שבשנת 2000 מנסים להתחקות יחד אחר בעליה של מזוודה קטנה שנשלחה למוזיאון היפאני מאושוויץ כמוצג מוזיאלי, ועליה רשום "חנה בריידי, תאריך לידה: 16 במאי 1931, וייזנקינד" (יתומה בגרמנית, י"ד).

המבנה המקוטע של הספר (פרק המעוגן בצ'כיה בשנות ה-40 ופרק המספר על יפאן בשנת 2000, וחוזר חלילה), מעצים את המתח בין חוויית הגלובליות לבין הסיפור הפרטי, האחד, שאחריו מתחקים. לידתו של הספר בקצה שלישי של העולם, בקנדה, ותחילתו בתוכנית רדיו שערכה קארן לוין, ובה תיעוד החיפוש הקדחתני של פומיקו והילדים היפאנים אחר פרטים מחיי אותה יתומה עלומה ששמה מתנוסס על המזוודה. מהתוכנית נולד הספר, שתורגם בינתיים ליותר מ-עשרים שפות וזכה להצלחה עצומה בעולם.

קנדה הצטרפה לסיפור הטרנס-אטלנטי הזה רק בסופו. בתום תחקיר אינטנסיווי, שאנו נחשפים לו צעד אחר צעד, גילתה פומיקו אישיוקה שאחיה של חנה, ג'ורג' בריידי, שרד את אושוויץ וחי בקנדה. הספר מסתיים במפגש מרגש מאוד בינו לבין הילדים ביפאן. העניין הגלובלי בסיפורה של ילדה קטנה אחת וההזדהות ממרחק הוא מבחינת הקורא-הילד הישראלי סיפור שואה שונה מכפי שהוא מכיר.

עם זאת, ל"המזוודה של חנה" יש מקבילה מעניינת למגמה שמסתמנת גם בסיפור השואה שמסופר כאן לילדים בעשור האחרון. כמו בספרות הילדים הישראלית החדשה, גם ב"המזוודה של חנה", לא פחות משהספר מספר את סיפורה של חנה הוא מספר סיפור על דיבוב, על מקומם הקריטי של ילדים בני הדור השלישי והרביעי במתן פתחון-פה לסיפור.

בשני המקרים ניכר מאמץ לשכנע את בני הדור הצעיר, ממרחק של שנים רבות ויבשות שלמות, שסיפור השואה אינו היסטוריה רחוקה, ושהוא סיפורם-שלהם לא פחות משהוא סיפורם של מי שהיו שם.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו