סבתא אולי בישלה דייסה, אבל המרק של סבא משביע יותר

הרבה ספרים לפעוטות רואים אור, מקצתם נחמדים ומהנים, אך רק מעטים טובים באמת. ספרן החדש של נירה הראל ועפרה עמית, "סבא בישל מרק", הוא ספר כזה - כמו תבשיל מעולה, הטבחיות השתמשו במרכיבים רבים, אך יש לו טעם מיוחד משל עצמו, הרבה יותר מסך מרכיביו

יעל דר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יעל דר

סבא בישל מרק נירה הראל. איירה: עפרה עמית. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 24 עמ' מנוקדים, 52 שקלים

הרבה מאוד ספרים לפעוטות רואים אור בכל שנה, ורבים הם תוצאה מצערת של ההנחה שקל מאוד לכתוב לפעוטות. מקצתם נחמדים ומהנים, אך רק מעטים טובים באמת, כאלה שאין בהם מלה מיותרת, צליל מיותר, ציור או כתם שהיה אפשר לוותר עליהם. ספרן החדש של נירה הראל ועפרה עמית, "סבא בישל מרק", הוא ספר כזה - פשוט ובו-בזמן מורכב. כמו בתבשיל מעולה, ברור לנו שהטבחיות השתמשו במרכיבים רבים, אך קשה לזהותם משום שלתבשיל המוצלח יש טעם מיוחד משל עצמו, הרבה יותר מסך כל מרכיביו.

הסיפור פשוט ומדוד מבחינת מבנה העלילה והמוסיקליות שלו; גם לבני שנתיים, שזה להם אחד מסיפורי העלילה הראשונים שקוראים באוזניהם, קל לעקוב אחריו. ועם זאת הוא מעלה קשת של רגשות, מעצבות ועד שמחה, מ"אין" עד "יש" גדול, ומדגים, מבלי לומר מלה דידקטית אחת, כי עשייה ונתינה אוהבת הן ערובה לשמחה גדולה.

כבר משמו המתנוסס על הכריכה והציור הנלווה אליו, עוד לפני שקראנו מלה אחת, ברור לנו שהספר שולח ד"ש לאחד הטקסטים המוכרים ביותר בתרבות הפעוטות: "סבתא בישלה דייסה". דרישת השלום הזאת חיונית, שכן היא בונה מערכת ציפיות שלמה, שמפתיעה ומעשירה את הטקסט.

סבא נמצא לבדו בבית, עצוב, וכדי לשמח את עצמו הוא מחליט לבשל מרק: "אם יהיה לי חם בבטן, אולי יהיה לי שמח בלב", הוא חושב. כבר כאן סוטה הספר ממשחק האצבעות הידוע. שלא כמו סבתא ההיא, שכל נכדיה סביבה ואין בה כל רעב, סבא כאן בודד ועצוב. ובכל זאת, כדי שלא ננטוש לחלוטין כבר בשלב מוקדם זה של הסיפור את ההתייחסות הספרותית שלנו, מראה עופרה עמית סצינת האכלה קטנה: סבא, עם חיוך עצוב על פניו, מאכיל את שני חתוליו. מי שיסתכל היטב יראה שעל כוס הקפה הקטנה שעל השולחן מוטבע לב אדום, רמז לאהבה ולנדיבות שאיפיינו את הסבתא ממשחק האצבעות.

מכאן ממשיכה הראל לתאר את סצינת הבישול במלים מדויקות, מהסוג שפעוטות זקוקים להן כדי ללמוד כבר בשלב המוקדם הזה של רכישת שפה שאם רוצים לתאר משהו, לא די בפעלים כוללניים, אלא כדאי למצוא בדיוק את הפועל הנכון. ראו לדוגמה בכמה פעלים משתמשת הראל בתיאור סצינת הבישול: "נכנס למטבח, חיפש בכל פינה/ ומצא בארון שקית אפונה./ מצוין, אמר סבא והתחיל במלאכה./ טיגן בצל, עירבב באפונים/ מילא סיר במים, הוסיף תבלינים/ העמיד על האש וחיכה".

וממש כשם שריח התבשיל משתלט אט אט על הבית, משתלטים על הדף בהדרגה ציוריה של עמית: מאיור קטן משמאל לטקסט בפתיחת הסיפור, לחגיגה של צבע, תנועה והבעה, בלי להשאיר מקום לדף הלבן, כאילו אנחנו עצמנו נמצאים בתוך הסיר. נוכחותם ההולכת וגדלה של הציורים, בכל מעבר כפולת עמודים, מדגימה לא רק את הריח המשתלט ואת טעמו הנפלא של המרק, אלא גם את הרגש המשתנה איתם - את המעבר מלבד מתכנס לביחד נדיב ומשביע.

נחזור להתייחסות הספרותית שלנו: בעמוד הבא יש רמזים חזקים שחזרנו לסדר הרגיל של המשחק. סבא גומר לבשל וברגע שהוא עומד להתיישב ולאכול נשמע צלצול בדלת: "מי הגיע? זאת אילת./ איזו הפתעה! איזו שמחה!/ הגעת בדיוק לארוחה". הדף הבא מביא עמו את הנכד אהוד, וזה שלאחריו את הנכד יובל, וסבא מחליט להשאיר את הדלת פתוחה כדי שאולי יבוא עוד מישהו לארוחה. ולנו לא נותר אלא לנחש: למי לא יישאר?

שלא כמו משחק האצבעות המסתפק בחמישה סועדים (ארבעה בעצם), הראל ועמית מזמינות לסעודה הרבה יותר אורחים: ריח המרק מביא עמו את כל תושבי השכונה, שתענוג להביט בהם ולהכירם באמצעות ציוריה המצוינים של עמית. הנה הם ממלאים את הבית ועומדים בחוץ בתור סבלני, והנה הם סועדים כולם וסבא מחלק ומחלק, "והמרק הפלא ופלא,/ הספיק לכל הרעבים האלה".

אז למי לא נשאר? לא נקלקל את ההפתעה, רק נרמוז שאף אחד לא נשאר רעב ושאת הסיפור מסיימת מלה שלא מתחרזת עם שום שורה שלפניה: "יוגורט".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ