בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תשכח לקחת סוודר: המומינים מוכנים לעוד חורף

ההומור המעודן והנפלא של הסופרת טובה ינסון וההומניזם העמוק הופכים את הספר החדש בסדרה לסיפור התבגרות כובש

15תגובות

משפחת המומינים: חורף קסום

טובה ינסון. תירגמה משוודית: דנה כספי. הוצאת כתר, 152 עמ', 98 שקלים

כמו רבים מבני דורי, אף אני התוודעתי אל המומינים, או כפי שכונו אז, "משפחת החיות המוזרות", דרך האזנה לסדרת תסכיתי הרדיו הנפלאים בתכנית "לאם ולילד" ברשת א'. מאז, כפי שקורה עם שירה מולחנת, כשהמילים והמנגינה מולחמות לבלי הפרד זו מזו, מלוות כל קריאותיי המומיניות בקטע הפתיחה המפורסם של אדוורד גריג מתוך "פר גינט" ("בוקר") ובהדו הרחוק של קול הקטיפה של מוטי ברכאן. עם זאת, ההנאה מספריה של ינסון איננה הנאה נוסטלגית. היא רק מתעצמת ונעשית מורכבת יותר מקריאה לקריאה, ובוודאי כעת, עם יציאתה של הסדרה המתחדשת, הנהדרת, בתרגומה המעולה של דנה כספי.

עובדה הידועה ל"מומינולוגים" שבינינו ופחות ידועה לקהל הרחב, היא ש"הסיפור על מגבעת המכשף" ו"חורף קסום", שני הספרים הראשונים בסדרת "המומינים" המתחדשת, אינם הראשונים בסדרת המומינים המקורית. שני ספרי המומינים הראשונים שכתבה ינסון "הטרולים הקטנים והשיטפון הגדול" ו"כוכב שביט בעמק מומין", לא נחלו הצלחה גדולה בעת שהתפרסמו (1945-1946), וזכו לה רק בדיעבד, בעקבות הצלחת הספר השלישי בסדרה, "הסיפור על מגבעת המכשף" (1949). "חורף קסום", המתפרסם כעת כספר השני, הוא השישי בסדרה המקורית והתפרסם רק ב-1957. העובדה הזאת אינה מצוינת בספרים, וגם דנה כספי, שהיטיבה לתרגם והוסיפה שתי רשימות אחרית-דבר מאירות עיניים, אינה מתייחסת לכך. אפשר בהחלט שיש דברים חשובים ומעניינים יותר לומר על המומינים, על קורותיהם, ועל מקורות ההשראה של ינסון, ובכל זאת, נדמה לי שמן הראוי היה לציין אותה עובדה - ודווקא מפני שהמעבר בין שני הספרים אלגנטי כל כך: בתום "הסיפור על מגבעת המכשף" המומינים נכנסים הביתה לישון את שנת החורף - ושם, במצב תנומה, הם ממתינים לקוראים של "חורף קסום" ("חורף של טרולים", בתרגום הישן והמילולי).

ער בין ישנים

אופיו השונה של "חורף קסום" הוא במידה רבה נגזרת של "חורפיותו". לעונות השנה ולאיתני הטבע השפעה רבה על החיים הסקנדינוויים בכלל, ועל החיים המומיניים בפרט. לכן, מול הכרך הראשון והשמשי, שהתברך בשפע של הרפתקאות, אירועים פנטסטיים ואווירת עליצות (נכון, לא בכל רגע), זה הנוכחי עוטה דוק של מלנכוליה חורפית, יש בו פחות אקשן, והוא יותר מהורהר - תכונות שיקרצו לקוראים בוגרים יותר מאשר לצעירים.

"חורף קסום" הוא סיפור התבגרות - התבגרותו של מומינטרול, המתעורר לפתע באמצע תרדמת החורף, דבר שלא קרה לשום מומין לפני כן. המומינים "תמיד ישנו מנובמבר ועד אפריל, כי כך עשו אבות אבותיהם ומומינטרולים שומרים על המסורת". את ההתעוררות של מומינטרול, למגע קרני הירח בפניו, אפשר לראות כעוד אחת בסדרת התרחשויות פלאיות האופייניות ליצירה, אך גם כיקיצה פנימית המלווה בדחף לצאת אל העולם - מסממני ההתבגרות. ומאחר שהתבגרות היא תהליך פנימי, מוקדש בספר מקום נרחב יחסית לחקירה רגשית. כך, הפרק הראשון עוקב אחר רגשותיו של מומינטרול מרגע שהוא מבין כי הוא ער בין ישנים - תגלית מעוררת חרדה - ועד לרגע שגומלת בלבו ההחלטה לצאת החוצה, אל ארץ הלא-נודע של העולם המושלג. אז, "בלי שמומינטרול ידע, החליטה פרוות הקטיפה שלו לצמוח. בכוונתה היה להפוך אט אט לפרווה עבה, כמו שצריך בחורף. זה לא יקרה בבת אחת אבל ההחלטה נתקבלה וזה תמיד טוב". קוראים בוגרים עשויים לראות בזה רמז לתהליך ההשתנות הגופנית המכריח את האדם להתבגר, וכן לזהות את אחד המאפיינים המרכזיים של עולמה של ינסון, שהוא עולם המציית לקודים מיתיים (או, אם תרצו, חנוך לויניים). בעולם זה לא רק בני האדם הם בעלי רצונות ויכולת להחליט ולפעול, אלא גם החפצים והטבע. הכובע מטפס אל המסמר, הים משתוקק לגאות, האביב מחליט "לא להיות פיוטי אלא עליז", והחורף זומם מזימה "שמטרתה להוכיח לו (למומינטרול) אחת ולתמיד שהוא לא יודע להסתדר".

אל דאגה, מומינטרול יסתדר, יתבגר בהדרגה, ילמד לשהות בעולם הקר ויעבור אודיסיאה של מפגשים עם יצורי החורף השונים או, אם תרצו, עם האחר שהשינה (הדחקה עמוקה) מאפשרת לחמוק מן ההיכרות אתו. אחד המפגשים המשעשעים של מומינטרול, עוד בתוך הבית (לאחר גיחת ניסיון קצרה החוצה), הוא המפגש בעליית הגג עם היצור המכונה "האב הקדמון", המסמל את יראת הדור הצעיר מפני המחויבות הכבדה לאבות המשפחה, לייחוס, לציפיות וכדומה. משעשעת במיוחד דרך ההתמודדות של מומינטרול עם אותו יצור לא תקשורתי. "אראה לו את הבית", הוא מחליט, "זה מה שאמא היתה עושה כשקרוב משפחה היה בא לביקור".

האב הקדמון הוא רק אחת בשורת הדמויות החדשות והמקוריות שבספר. שתיים מן המלבבות שבהן הן מאי הקטנה, דמות המבוססת על דמותה של ינסון כילדה, ותו-תיקי, שגם שמה רומז על מקור ההשראה: תוליקי פיאטילה, לימים בת זוגה של ינסון. בעוד מאי מבטאת את הקול הילדי, הגחמני והחף ממודעות עצמית ("נקווה שהאידיוטים האלה לא יבואו להציל אותי, זה יהרוס את הכל"), קולה של תו-תיקי הוא קולה הסטואי של התבונה והבגרות, קול המניב אמרות כגון: "שום דבר לא ודאי, וזה דווקא מה שמרגיע אותי", "לא כל דבר צריך לשאול. אולי הם רוצים לשמור את הסודות שלהם לעצמם", "כל אחד חייב לגלות הכול בעצמו ולהתגבר לגמרי לבדו".

סיפור התבגרות נטול דידקטיות

ואמנם, כפי שכבר צוין, מומינטרול מתגבר ובעיקר מתבגר במהלך החורף. הוא לומד להתמודד עם פחדיו, לקבל את האחר, לומר את האמת גם כשזו אינה נעימה (סצנה מרגשת וגם מצחיקה מול המיולין), וכל זאת בלי שהסיפור יהפוך לטקסט דידקטי, בזכות ההומור המעודן והנפלא של ינסון, האירוניה, ההומניזם העמוק (המתגלה במלוא הדרו ברגעים כמו זה: "היא קירצפה את כל הזגוגיות הירוקות והאדומות כדי להנעים את ביקורם של זבובי הקיץ הראשונים") והמבט המפוכח, האמהי והסלחני של מי שבעצמה לא היתה אם מעולם. ואולי, מתגנב אל לבי הרהור, דווקא מפני שלא היתה אם. האמא הגדולה של המומינים, מומינאמא (אמו של מומינטרול), היא בספר הזה בבחינת נעדרת-נוכחת. היא שרויה בשנת החורף, אך שלא כבני הבית האחרים, מגיבה לנוכחותו של בנה, ונוכחת במחשבותיו. כשהיא מתעוררת ומגלה שחצי בית נלקח בידי היצורים שבנה אירח, וגם מלאי הריבה אזל, היא אינה מתרגשת כפי שהיתה עושה האם המצויה, ובוודאי זו הזעיר-בורגנית, אדונית הרכוש. "ואתה יודע מה", אומרת מומינאמא לבנה, "נדמה שהבית הרבה יותר מאוורר בלי כל השטיחים והחפצים הקטנים. חוץ מזה, לא צריך לנקות לעתים קרובות כל כך" (ואם כבר מדברים על השקפה אנטי-בורגנית, אי אפשר בלי התובנה המבריקה של המיולין: "אין דבר מסוכן יותר מלהיות יושב בית... כל מיני רעיונות צצים לך בראש").

התפקחות - שאין התבגרות בלתה - חווה גם מומינטרול. הוא ילמד "שהריגוש נגמר תמיד דווקא ברגע שלא פוחדים אלא נהנים סוף סוף". לכן, כבוגר, ועל אף ההישג שבהיותו "המומינטרול הראשון שחי שנה שלמה" - כלומר, שחווה חוויית חיים שלמה, על הטוב והרע שבה - יהיה "שמח במידה". לרגע, כשישוב מן הכפור, הביתה אל זרועות אמו, עדיין יתהה "אם כדאי לו להיות חולה עוד קצת כדי שאמא תטפל בו, אבל אז עלה בדעתו שיהיה מעניין אף יותר לטפל באמא".

לסיום, מעין וידוי. כשהייתי במחצית ספרה של טובה ינסון נדמה היה לי שקסמי "חורף קסום" נופלים משל "הסיפור על מגבעת המכשף", חביב הקהל, הזכור לי מילדותי). אך אט אט, בדרכו השלגית, השקטה ורבת העוצמה הוא כבש אותי. קוראים בוגרים, הספר הזה הוא בשבילכם!

Trollvinter \ Tove Jansson



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו