בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היידי בת ההרים: מדגדג את בלוטת הדמעות

המהדורה המחודשת והמנוקדת לספרה של יוהנה ספירי מעוררת קנאה בתענוג הקריאה המצפה לילדים בפגישה הראשונה עם דמות הגיבורה

3תגובות

היידי בת ההרים

יוהנה ספירי. תירגם מגרמנית: שלמה ניצן. איורים: רוני פחימה. הוצאת כתר, 272 עמ', 84 שקלים

ספרה של יוהנה ספירי, "היידי בת ההרים", מדגדג את בלוטת הנוסטלגיה, וגם את בלוטת הדמעות שלי: "אם עוד פעם אראה אותך מתפרצת בבכי בשעת קריאה בגלל איזה סיפור טיפשי, אקח ממך את הספר לתמיד". את מי מזהירה סוכנת הבית, רוטנמייר הקשוחה? את הילדה היידי או אותי, הקוראת בשקיקה ועיני מטפטפות. אני יודעת שהסוף טוב, והרי עשרות פעמים קראתי את הספר. למרות זאת, גם עכשיו, כמו תמיד, הדמעות שהפכו לסוד שביני לבין היידי הן עדיין חלק טקסי מתענוג הקריאה.

הספר ראה אור בימים אלה במהדורה מחודשת ומנוקדת, בתרגומו הישן של הסופר שלמה ניצן, מי שערך במשך שנים רבות את עיתון "משמר לילדים". תרגומו של ניצן ראה אור לפני כ-30 שנה והעברית הנפלאה שלו עדיין משומרת, ברורה וקצבית. ובכל זאת, הוצאת כתר מצאה לנכון לזכות את הספר בעריכת תרגום של דיטה גוטמן. בשפתה ה"מצילה" מתורגמות "מרגלות ההרים" ל"רגלי ההרים", ה"עלמה" היא "גברת", ו"כי" מחליפה את ש' השימוש.

ארכיון: רקס

הייתי תלמידה בכיתה ד' כשהתוודעתי לג'ינג'ית המופלאה הזאת. המורה חלתה וסמינריסטית צעירה החליפה אותה. המחליפה לא לימדה אותנו מולדת או תנ"ך, אלא קראה לנו בהמשכים, בקול רך ומלטף, את "היידי בת ההרים". אפילו יואב, המתוזז של הכיתה, נשבה בסיפורה של היתומה. אחר כך יזם יואב הליכה משותפת לקולנוע לצפות בהיידי. שם פגשנו ג'ינג'ית אחרת - את שירלי טמפל.

אני מקנאה בילדים ובתענוג הקריאה המצפה להם בפגישה הראשונה עם היידי. הם יאהבו את ילדת הטבע הזאת שאוויר האלפים זיכך אותה. ילדה שמעדיפה לישון במתבן או בעליית גג ולא במיטה מרווחת. ילדה שיודעת: "דבר לא היה יפה ומקסים ומסתורי כמו שריקת הרוח בצמרות העצים". הנוף הפראי הקסום מכריח את הקוראים להקשיב, גם לצרחות החדות של הנשר וגם לדממה העמוקה: "היא תגדל כאן עם העזים והציפורים. טוב לה ככה. לפחות שום דבר רע לא תלמד מהן", בנחרצות זו מבטא הסב את דעתו על מערכת החינוך.

היידי היתומה מובאת אל סבה המתגורר במרומי כפר דורפלי. "סבא מפחיד, שונא אדם, בורח מהבריות ומתבודד בהרים", כך סיפרו בכפר על הזקן המוזר, "הדוד מן האלפים" קראו לו, תמהוני מריר המתגורר במעלה ההר. זהו הסבא של היידי, העוגן האמיתי שלה. ולהיידי יש הכוח לשנות את מרירותו הסוציומטית. ילדים תמימים הרי מסוגלים לרכך את לבם של מבוגרים קשוחים, אחרי הכול זהו תחום ההתמחות שלהם. בחברתה של היידי התמימה "כל דבר מסובך נהיה מיד פשוט וברור". בחברתה, גם הסבא שאינו מאמין מתחיל להתפלל.

מאחורי גבה של היידי נרקמת מזימה: היא נאלצת לעזוב את סבה, את פטר נער הרועים, את הסבתא שלו ואת כל הפסטורליה ולהרחיק לנוף ולרעש העירוניים של פרנקפורט, ושם לשהות במחיצתה של קלרה, ילדה משועממת המרותקת לכיסא גלגלים. "אני רוצה הביתה, מפני שכבר עבר הרבה הרבה זמן ולבנה פועה מרוב געגועים אלי, וסבתא מחכה לי, ופטר אינו מקבל את הגבינות שלו מסבא. וכאן אף פעם אי אפשר לראות איך שהשמש השוקעת אומרת לילה טוב להרים", מסבירה היידי. סוכנת הבית, הגברת רוטנמייר, אשה מעשית וארצית, חושבת שדעתה של הילדה נטרפה עליה, ואילו המורה של קלרה יודע על היידי ש"מדובר ביצור מיוחד במינו". ואכן, ללא מאמץ ובטבעיות יכולה הילדה הג'ינג'ית הזאת להעניק מטובה לכל העולם, גם לעז, גם לפטר. עבור סבתא של פטר, עיוורת המתגוררת בבקתה עלובה, היא אוגרת לחמניות פריכות, כדי להקל עליה את הלעיסה.

במקור "היידי בת ההרים" פורסם בשווייץ בשני חלקים. החלק הראשון ראה אור ב-1880 ונשא את השם "שנות הלימוד והנדודים של היידי" וכעבור חצי שנה פורסם החלק השני, "היידי יכולה ליישם את הדברים שלמדה". שמות שיכולים להישמע היום כשמות חוברות הדרכה למחנך המתחיל. בקלות רבה אפשר לזהות קרבה כמעט גנטית וקווי דמיון לא מעטים בין היידי ל"פוליאנה" של אלינור פורטר, שראה אור ב-1913: שתיהן יתומות המובלות בעל כורחן לאימוץ, המאמצים מסרבים לקבל אותן ואחר כך מתברר שאינם יכולים בלעדיהן. שתיהן משנות גורלות והופכות את העולם לטוב יותר בזכות אישיותן הנדירה ויכולתן להפיח ולשמר את שמחת החיים. כמאומצות, הן בעצמן מאמצות: היידי מאמצת את סבתא של פטר; פוליאנה את הנער ג'ימי חסר הבית ואת הזקן התמהוני פנדלטון, שלא לדבר על יצורים על ארבע שהיא מביאה הביתה. ומעל לכל, שתיהן מתמזגות עם הטבע, גם הצומח וגם החי. כל אחת בדרכה האופטימית מצליחה לחנך את המבוגרים, ובד בבד נותנת כוח ותקווה לצעיר ולחלש. ובשני הספרים יש רופא בודד שנהפך להיות המלאך הפרטי של הילדה. לשתיים אלה, להיידי ולפוליאנה, אפשר לצרף ללא היסוס את אן שרלי, גיבורת ספרה של ל"מ מונטגומרי "האסופית", מ-1908.

לו רק ניתן היה לשכפל אותן. שלוש ילדות של אור וחסד על אותו תדר: היידי השווייצית, פוליאנה האמריקאית ואן שרלי הקנדית. אני מפנטזת לי פגישה בין הדמויות האלה, לא בספריית בית אריאלה בתל אביב, לא בספריית המדיטק בחולון, אלא במכון לספרות ילדים בציריך, הקרוי על שמה של יוהנה ספירי: שתי ג'ינג'יות ואחת לא. השלוש לוגמות תה, על השולחן יש מפה שרקמה מרילה המאמצת של האסופית, עריסת לחמניות פריכות שהיידי אגרה לסבתא של רועה העזים, וגם אגרטל שקוף על השולחן, אותו החרמתי מאוסף חפצי הנוי של פנדלטון לצורך המפגש החגיגי. באגרטל הזה מחייך לו זר אדלווייס, הפרח הלבן והנדיר שצומח כמו היידי, במרומי הרי האלפים. כל אחת מן השלוש תולשת פרח לבן ועונדת בשערה.

ומה אני עושה בפגישה הזאת?

אני הזבוב שעל הקיר.

Heidi \ Johanna Spyri



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו