בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהו סוד קסמו של הרומן עלובי החיים?

עלילה מרתקת, דמויות בלתי נשכחות ובחינה עמוקה של נפש האדם: המהדורה החדשה ליצירתו המטלטלת של ויקטור הוגו מדגישה שיופיה לא התעמעם

3תגובות

עלובי החיים

ויקטור הוגו. תירגם מצרפתית: אביטל ענבר. הוצאת כתר, 667 עמ', 98 שקלים

יש בשמים מלאך אחד הממונה על הספרים, כשהוא מזהה ספר על-זמני, הוא מזדרז להזליף אל תוכו חומר משמר ואולי מוסיף פה ושם שורות ואפיזודות משלו.

הרהור זה בסוד הלא-מפוענח ההופך ספרים לנצחיים, חלף בראשי כשקראתי שוב את הרומן ההיסטורי של ויקטור הוגו "עלובי החיים", שראה אור ב-1862 וכיום זוכה למהדורה מחודשת בתרגומו הישן והמשומר של אביטל ענבר. הרומן נועד לקוראים המבוגרים, אבל ספרות הילדים ניכסה אותו והעניקה לו מקום של כבוד במדף שלה.

האם סוד קסמו של הרומן ההיסטורי הזה (שפורסם יותר מ-40 שנים אחרי המהפכה הצרפתית) הוא בעלילה המרתקת השולחת מחושים לכיוונים שונים? אולי הקסם מקורו בדמויות הקוטביות שקשה לשכוח אותן? (נשמות טובות ותועות מול נשמות רעות וטועות) אולי הראייה החדה וההתבוננות העמוקה בנפש האדם? ואולי זו הכתיבה הקולחת השזורה באתנחתות פיוטיות המבליחות מדי פעם בפעם דווקא במקומות פחות פיוטיים - כמו תעלת ביוב. ואולי סוד הקסם הוא בערך המוסף האנושי והמוסרי המשנה את תפישת עולמם של הקוראים? נדמה לי שהסוד טמון בכל חלקי הפאזל האלה ביחד. ומעל לכל באמת, גם כשהסופר בודה אפיזודות רבות, הן מהדהדות כהתרחשות אמיתית ויותר מכך - אקטואלית. במאה ה-21 מסתובבים בעולם הרבה יותר ז'אן ולז'נים, ז'ברים, קוזטים ופנטינים.

רקס

חמישה חלקים לספר, ובכולם עלילה רבת תהפוכות שבמרכזה דמותו של ז'אן ולז'ן - האיש שנידון לעבודת פרך בעוון גניבת כיכר לחם לאחייניו היתומים. עם צאתו לחופשי כעבור 19 שנים הוא נושא בכיסו תעודה צהובה המזהירה את החברה מפניו, "זהו אדם מסוכן מאוד".

החברה מסרבת לתת לו הזדמנות לפתוח דף חדש. החוק הנוקשה שאינו יודע רחמים ממשיך לרדוף אחריו ומאלץ אותו לברוח במסלולי הטעיה שונים במלוא אטימותו מתגלם החוק בדמותו הטראגית של השוטר - המפקח ז'בר "כלב צייד באופיו... שכל חייו הסתכמו בשתי מלים: לבלוש ולפקח. הוא עבד את החוק כמו שדתי עובד את אלוהים". רק לקראת סופו העלוב והטראגי, מטיל ז'בר ספק בכוחו של חוק שניתק אותו מן המציאות והוא מודה שכל חייו היו מרדף אחרי איש ישר והגון.

ז'אן ולז'ן ניחן גם באומץ וגם בעקשנות הדרושים כדי להתמודד עם המציאות המייאשת ועם הגורל המתעתע. הוא שורד, משנה זהויות, נהפך ל"אב מדלן" ולמשך שבע שנים טובות הוא מכהן כראש העיר מונטרי. כצפוי, החברה הצבועה עד כדי גיחוך רוחשת לו כבוד ויקר. מעמדו מזמן לו הזדמנויות לעקוף את החוק, לעזור לעני ולחלש בדרכו שלו. ביניהם גם לפנטין, נפש טהורה וצנועה שנאלצה למכור את גופה כדי לפרנס את בתה קוזט. עם מות האם מאמץ ולז'ן את הילדה ומגדל אותה כסבא טוב. כש"עלובי החיים" הופק כמחזמר, נשמע השיר המצמרר של פנטין "חלמתי חלום" בקולות מלאכיים (מעניין איזה ביצוע הוגו היה מעדיף: הישן של אריתה פרנקלין, או החדש של סוזן בויל?)

שתי שמשות היו לולז'ן: "הודות להגמון זרחה בחייו שמש המוסר. הודות לקוזט החלה לזרוח בחייו שמש האהבה". על כתפיו קוזט ובידו המזוודה הנצחית, בתוכה שני סמלים: בגדיה השחורים של קוזט ושני הפמוטים שהעניק לו במתנה ההגמון, אלה מאירים לו את הדרך ונעשים הסמן המצפוני שלו. גם כראש עיר אמיד ומכובד דבר אחד הנחה את ולז'ן: המצפון, וזה לא מאפשר לו להניח לאדם חף מפשע לשבת במקומו בכלא. הוא מתלבט אם להסגיר את עצמו או לחמוק מעונש. ההתלבטות קורעת הלב מתוארת בהרחבה והיא אחד משיאיו של הספר. "עלי לבחור להישאר בגן עדן בדמות שטן או לרדת לשאול בדמות מלאך", הוא אומר והוגו הופך את ההתלבטות הזאת גם להתלבטותם של הקוראים ומעמיד את יכולת השיפוט שלהם למבחן. אחר כך יאמר ולז'ן למריוס, הסטודנט המהפכן שישא את קוזט לאשה: "המצפון חזק יותר מאגרוף קפוץ".

דמות מרכזית נוספת בסיפור היא דמותו של טנרדיה, בביתו גדלה הילדה קוזט כשפחה לכל דבר, עד שנפדתה תמורת תשלום על ידי ולז'ן. טנרדיה איש חמדן שאינו חושש לבזוז גם את המתים, תחום ההתמחות שלו - גזל מעוברי אורח שבאו ללון בפונדק שלו. באפיזודות שונות לאורך העלילה אנו רואים איך שיטותיו משתכללות. הדמות לא עוברת שינוי. רק המאפיינים הבסיסיים שלה מתחדדים. בפגישה הראשונה עם הקוראים הדמות הזאת היא מושחתת קטנה, ובסוף העלילה מושחתת גדולה, מה שהוגו מכנה בשפתו הנפלאה "יש אנשים בעלי נשמה שהולכת לאחור".

בעזרת דמויות ראשיות ודמויות משנה נפתחים ונסגרים מעגלים ברומן. גם לאלה וגם לאלה יש כוח ויש עומק. לא פעם על הקוראים להיפרד מדמות זו או אחרת. "את אדון... לא נזכיר עוד" מציין הוגו. בנוגע לדמות שהקוראים נפרדים ממנה באורח זמני, מבטיח הסופר שישוב אליה. לא רק את נפש הדמויות ביצירה הוא מכיר אלא גם את נפש הקוראים, המתמודדים עם יצירה ארוכה ומטלטלת.

הגרעין לדמותו של ז'ן ולז'ן נטמן לדעתי כבר בספרו הראשון של הוגו, "בוג ז'רגל" (זמורה-ביתן, 1987). הספר נכתב בהיותו בן 16 ושוכתב כעבור מספר שנים. כבר אז כתיבתו היתה חברתית (מאוחר יותר נבחר הוגו לאסיפה הלאומית בצרפת). ברומן הרפתקאות זה תיאר הוגו חברה שסועה בגלל הפערים שבין שכבות באוכלוסייה, וגיבור הספר הוא מי שכוחו הפיסי גדול ככוחו המוסרי. אגב, בהקדמה מאוחרת ל"בוג ז'רגל" התנצל הוגו לפני הקוראים בזו הלשון: "המחבר מפציר בקוראיו שיסלחו לו על הפרטים הטפלים" להתנצלות מעין זו הוא לא נזקק בספריו "הגיבן מנוטרדאם" וגם לא ב"עלובי החיים".

אגדה מוכרת מספרת כי עם הופעתו של "עלובי החיים" הוגו לא שהה בצרפת. הוא התעניין בגורלו של הספר ושלח למוציא לאור מכתב המכיל תו אחד ויחיד: סימן שאלה. המו"ל השיב לו בסימן קריאה.

סימן קריאה הזה לא נמחק עם השנים.

Victor Hugo \ Les Miserables



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו