פטור מחינוך חובה

בר חיון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בר חיון

בדרך של גליה

רונית רוקאס. אייר: דייוויד הול. הוצאת כנרת, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

הסיפור "בדרך של גליה" משתעשע בשני ז'אנרים נפוצים מאוד בספרות הילדים והפעוטות: סיפורי הבריחה מהבית, שמעבירים את המסר כי למרות הצורך להתרחק והחשיבות שבראיית עולם, למעשה אין כמו בבית בחיק ההורים; וסיפורי "צאצא חדש במשפחה" עוסקים בהתגברות על תחושת התסכול הנלווית להופעת אח או אחות, הגוזלים את תשומת הלב.

אמנם לגליה, המנסה לצייר ציור של נסיכה, נמאס מצרחותיה של אחותה התינוקת - מה שמוציא אותה למסע שממנו היא גם חוזרת ומוצאת שוב את מקומה בבית - אולם הספר "בדרך של גליה" לא נועד לטפל בבעיה ספציפית או להבנות מוסר השכל. מול הסיפור הפנטסטי על מסע בזק הגדוש הרפתקאות וסכנות ניצבים האיורים הריאליסטיים הנהדרים של דייוויד הול, המבהירים כי זה רק משחק, ובכך מבליטים את היצירתיות של הגיבורה: מרחבי ההרפתקאות מתגלים כחצר האחורית של הבית והאויב השחור והמפחיד, הוא רק עורב רוטן ואדיש העייף מהטרדות שווא. על דבר אחד עיקרי מסכימים האיורים והטקסט, והוא - כדברי ד"ר סוס - "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".

גליה יוצאת מהבית לדרכה כדי שתוכל לבנות ארמון לנסיכה בלי שאחותה תפריע. תוך כדי מסע, התסכול הראשוני מתמוסס וכל שנותר הוא חדוות המשחק. לכן, כשגליה גומרת לבנות את הארמון משלל חפצים וקוראת לנסיכה לבוא, הקוראים במתח: חשבנו שזה משחק בכאילו, אז איזו "נסיכה" תופיע בדיוק? כך מתגלה שגליה החליפה בדמיונה את הנסיכה המקורית באחותה הצרחנית, ולה היא למעשה קוראת החוצה אל "הארמון". באופן זה, האחות נשארת בחצר וגליה חוזרת לבית שקט ונטול הפרעות. למי שממהרים להרים גבה מהסוף האנרכיסטי הזה, צריך לציין כי גם כאן, לעומת הטקסט הפורע-חוק, ניצבים האיורים של הול המשיבים את הסדר על כנו: עינה הפקוחה של האם מפקחת על המשחק והתינוקת דווקא נראית מרוצה ושקטה בביתה החדש בחצר.

בראיון ל"הארץ" לרגל צאת ספרה דיברה רוקאס על סלידתה משאיפתם של הצרכנים והעוסקים בספרות הילדים "שיהיה תמיד מסר חינוכי בספרים". נדמה כי זוהי סלידה כמעט קונצנזואלית בקרב מבקרים ואני משער שהיא נובעת בעיקר מהרצון הלגיטימי להשוות (או לפחות לשפר) את היחס שספרות הילדים זוכה לו אל היחס והכבוד שלהם זוכה הספרות למבוגרים. שכן ספרות הילדים נחשבת (בשוגג, לצערי), כמעין רק הכנה ל"דבר האמיתי", מוצר שטרם הגיע לכלל פיתוח בשל קהל היעד שאינו בשל דיו.

עם זאת, ההסתייגות הגורפת והמוצהרת של מבקרים מסוימים מ"מסרים חינוכיים" היא נקודת מבט דיכוטומית ומעט פשטנית. נכון ש"ספרי מטרה" הקודחים מסרים בדידקטיות רעשנית ופתגמי חז"ל, הם מוצר מאוס למדי, אבל גם ספרות פוסט-מודרנית לילדים אין בנמצא, ולא בכדי: יש עדיין ציפיות מוצדקות ממוצרי תרבות לילדים, שיידעו מצד אחד להבנות תפישות חינוכיות מסוימות (שאפשר להתווכח עליהן), ומצד שני ישאירו את הילדים בילדותם ולא יחשפו אותם להבטים מסוימים בעולם המבוגרים.

על כן, למרות ההצהרות, גם בספרם של רוקאס והול יש שלל מסרים חינוכיים. חלקם אפילו מסורתיים למדי, כמו העובדה שעל גליה להישאר במרחב מוכר ובטוח, ושאמא תמיד תימצא במרחק ביטחון כדי להבטיח את שלום ילדיה. אך לצד אלה, יש גם מסרים שיוצאים מהקופסה. לדוגמה: עצמאותה של גליה ובחירותיה הן דוגמה לא קונוונציונאלית לילדים, כיצד להתמודד עם מטרד שאי אפשר להיפטר ממנו. במקביל, גליה עצמה היא בת-בן עם חצאית מעל מכנסיה הוורודים, השוקדת על ציור "נסיכה יפה עם גלימה סגולה" ובד בבד, מחלקת פקודות ומסתערת על אויב מכונף, חמושה ב"חרב" שבקצה שלה שלושה עלים. מה יש בדמותה של גליה אם לא מסר פמיניסטי עשוי לעילא? חשוב לציין, שכיאה לספרות טובה, המסרים החינוכיים נמסרים באופן עקיף, מתחת לפני השטח, מה שהופך את הסיפור לכה אמיתי, חי ובלתי קפוא באידיאולוגיה מוכתבת מראש.

בסך הכל אנו זקוקים ליותר ספרות ילדים מהנה ואיכותית עם יכולת להכיל, מצד אחד, ממד חינוכי-מוסרי ולפענח סדרי עולם סבוכים (הרהור: האין זה מה שגם ספרות גבוהה למבוגרים עשויה לעשות?); ומצד שני, שתהיה מסוגלת גם למתוח את הגבולות ולצאת מהקונוונציות. ספרה הראשון של רונית רוקאס בהחלט מצטרף למדף ספרות טובה שכזו.

צילום: איור מתוך הספר: דייוויד הול

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ