בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"המלך מתיא הראשון" של קורצ'אק: הממלכה הקטנה

הספר המכמיר על מתיא בן העשר, שנהיה מלך בנסיבות טראגיות, זוכה כעת להוצאה מחודשת. בדרכו הנפלאה מסייע קורצ'אק לקוראים לחדד את חוש הצדק שלהם

2תגובות

המלך מתיא הראשון

יאנוש קורצ'אק. תירגם מפולנית: אורי אורלב. הוצאת כתר, 329 עמ', 92 שקלים

תצלום הצרוב בזיכרוני מתוך ספר לימוד מבית הספר היסודי: איש קירח, אוזניים גדולות, מרכיב משקפיים עגולים, בעל שפם דק וזקנקן קטן. ברקע עץ גבוה ומלפניו ארבעה או חמישה ילדים. המורה סיפרה לנו שהאיש מהתצלום הוא יאנוש קורצ'אק, מנהל בית יתומים בוורשה, שנספה עם 200 מתלמידיו ב-1942 בטרבלינקה.

התמונה הזאת מרצדת במוחי בכל קריאה חוזרת בספרו "המלך מתיא הראשון", שראה אור עכשיו במהדורה מחודשת בהוצאת כתר, בתרגומו הישן של אורי אורלב. חלפו יותר משלושה עשורים מאז שהספר פורסם לראשונה בתרגומו הנפלא של אורלב והעברית שלו עמידה, קולחת ומשומרת. קורצ'אק בוודאי היה מתרגש לשמוע שאחדים מספריו זכו לתרגום מן המקור דווקא בידי אורלב, מבכירי סופרי הילדים בארץ, שהיה ילד בשואה. ואולי היה מתרגש לא פחות שאחד משמותיו של המתרגם הוא הנריק.

כשהיה רק בן 17, כתב הנריק אחר כי "רגע משונה תקף אותי. עדיין אין לי ילדים, וכבר אני אוהב אותם". היה זה הנער הנריק גולדשמיט, שלימים בחר בשם העט יאנוש קורצ'אק. ותודעה זו ליוותה אותו כל חייו והדריכה את משנתו החינוכית ההומנית והדמוקרטית וגם את יצירותיו הספרותיות. החל מספרו הראשון, "ילדי הרחוב", ולאורך כל יצירותיו: אצלו הגיבורים הם ילדים והילדים הם גיבורים.

עלילתו של "המלך מתיא הראשון", שראה אור ב-1928, מכמירה וצובטת לב. קורצ'אק מספר את סיפורו של מתיא בן העשר, שבנסיבות טראגיות נאלץ להיפרד מהתואר "נסיך" ונעשה למלך. בעקבות קורצ'אק, ההוגה החינוכי, שואף המלך-הילד מתיא להקים ממלכה אוטופית לילדים ולעמוד בראשה. ממלכה שתכלול בית נבחרים עם צירות, ולא רק צירים. ממלכה עם חוקה, עיתון וזכויות מפורטות. מתיא מבקש להגשים אידיאל (ממש כמו בוראו קורצ'אק, שהניח את היסוד לאמנת זכויות הילד של האו"ם; זכויות שמרביתן כלולות במצע החלומי של מתיא וב"אני מאמין" שלו).

הסופר ידע היטב שהמבוגרים שרואים בילדים קניין פרטי יסתייגו מגישתו. אי לכך, כבר בהקדמה לספרו הוא מזהיר בהומור אופייני: "הספר שלי בכלל איננו מיועד למבוגרים, מפני שיש בו פרקים לא מתאימים". קורצ'אק מספק לקוראים ראיות לא מעטות לאזהרה זו. למשל, כשנודע ברבים שמתיא הוא האדם הלבן הראשון שמתארח בארץ אוכלי האדם, התגובות היו שונות: "המבוגרים נדו בראשיהם, והילדים היו אכולי קנאה".

כמלך בעל-כורחו, חייב מתיא לנתב ממלכה עם אויבים מבית ומחוץ. בראשם מועצת השרים - חבורה נבזית של פוליטיקאים יהירים ושתלטנים, שדואגת לצרכיה האישיים. חבורה שיודעת תככים, קומבינות, סחיטות, ריגול ובגידה. יותר מהכתר שעל ראשו, מכבידה עליו מועצת המבוגרים המשיאה עצות חלמאיות, מגוחכות ותלושות מן המציאות - מין כנסת שאינה רחוקה מזו שלנו, ועושה הכל תוך ניצול תמימותו של ילד המחפש את חברת הילדים, את המשחקים ואת מעשי הקונדס והמשובה. בגעגוע הוא מתבונן בליצן העץ ושומע את תלונתו העצובה: "מזמן לא שיחקת אתי".

מועצת החכמים גם מובילה אותו למלחמה שלא רצה בה. והוא תוהה: "למה מפקד הצבא מטומטם? מה לעשות כדי שלא תהיה מלחמה... אם רוצים שלום, למה מתכוננים למלחמה?" שאלה שכל גנרל עטור דרגות על כתפיו ישיב עליה בהרחבה.

כשמתיא נעלם מן הארמון באורח מסתורי ותמוה, דאגו יועציו להתקין בובת חרסינה שתמלא את מקומו. על כפיים נשאו את הבובה-מתיא למכונית, כדי שתפגין נוכחות ותנופף לאזרחים בידיה המופעלות בחוטי משיכה. הבובה-מתיא, עם כל הסמליות שבה, נפגעת בהפצצה. "ראשו של מתיא נשבר. החרסינה התפזרה ורק היד המשיכה להצדיע באוויר". נראה שגם לבובות יש חוקים משלהן.

קורצ'אק מקל על הקוראים הילדים והמבוגרים לצלוח את האפיזודות הכואבות. את הקטעים המכאיבים הוא מרכך בהומור (בראשית דרכו היה קורצ'אק עיתונאי, בין השאר כתב פיליטונים): כשמתיא כועס, הוא מתרץ את כעסו בגנטיקה. "בעורקי זורם דמו של (סבא) הנרי הרגזן"; וכאשר מתיא מספר "אתמול ירקתי דם", הוא לא מזדרז לגלות לרופא המבוהל: "מדובר בשן שנשרה ונזרקה לסל הניירות"; גם שר הטקס נבהל, אך לא מדאגה לריאותיו של המלך, אלא מסיבה אחרת: הפרת כללי הטקס. "והרי לא משליכים שיניים של מלכים, אלא משבצים אותן במסגרת זהב ומטמינים בתיבת יהלומים השמורה בבית האוצר". דברים אלה אומר שר הטקס למתיא, ילד שגינוני השלטון, מנעמיו ומטעמיו אינם לרוחו. הוא מוכן להסתפק ב"נקניק עם כרוב" ובמשחק בחצר.

הוא פשוט רוצה להיות ילד!

בצד האויבים יש לו חברים מעטים, ביניהם רפאל, בנו של סמל במשמר הארמון, שותפו להרפתקאות, ילד שיודע מתי לפנות אליו בתואר מלכותי ומתי בכינוי פרטי וסודי. רק לרפאל מעז מתיא לספר: "שמע רפאל, אני מלך אומלל מאוד"; או "אנחנו המלכים לא יכולים לעשות מה שבאמת היינו רוצים". בהזדמנות אחרת, מגלה לנו הילד שאין הנחות למלך: "לוח הכפל הוא אותו לוח עצמו למלכים כמו לכולם".

חברה אמיתית אחרת היא הנסיכה האפריקאית, קלו-קלו, בתו של חברו המלך מארץ אוכלי האדם בום-דרום. קלו-קלו היא נסיכה שיודעת לתפוס נחשים ארסיים ויודעת משהו על החיים: "לא כדאי להתחיל עם נחשים. יש להם כל מיני מצבי רוח ואף פעם אי אפשר לדעת מה יעשו. אך בקשר לאריות, אין לכם מה לדאוג".

הספרים שכתב יאנוש קורצ'אק הם חלק מהמשנה החינוכית הסדורה שלו וחוקרים רבים וטובים התייחסו אליה בהרחבה (ביניהם: ברוך קורצוויל, אדיר כהן, גרשון ברגסון). קורצ'אק לא העמיד את השקפותיו לוויכוח או לדיון, אלא כתב כדי להעביר ערכים שייטיבו עם הפרט ועם החברה. באופן עקיף, משכנע ולא מתנשא, הוא מזמין את הקוראים להסיק מסקנות ולהפנים דברים. במלים אחרות: הוא מסייע לקוראים לחדד את חוש הצדק שלהם, ומתיא שלו עושה זאת בדרך נפלאה. כי מתיא הוא קורצ'אק הילד, אותו ילד שכבר בגיל חמש, כך מספרת הביוגרפיה של הסופר, הביא לקבורה ציפור קטנה שמתה. וכל החינוך הזה והערכים הללו למבוגר ולילד, מעניקים ערך מוסף לספר ואינם מצמצמים כהוא-זה את יופיו ואת קסמו.

שתי הקדמות קצרות לספר. אחת מפי המחבר ואחת מפי המתרגם. אורי אורלב כותב בהקדמה מלאת חן וקסם על מפגש מקרי וחטוף בינו לבין קורצ'אק: ילד מעריץ המצלם בעיניו סופר נערץ וזוכר את המבט ההוא. "ולא אמרתי לו שכאשר אהיה גדול, אתרגם את הספרים שלו לעברית". בלי להבטיח - אורלב קיים.

ואני, קוראת מתמידה של קורצ'אק, רוצה לכתוב מכתב משותף גם לו וגם למתיא, והרי המלך מתיא נהג להשיב למכתבי הילדים שהצטברו על שולחנו, זאת למרות שמועצת החכמים בארמון התייחסה למכתבים אלה בביטול והגדירה אותם "קישקוש". ועל מכתב התודה שלי, שנכתב ב"שנת יאנוש קורצ'אק", הייתי חותמת בתואר "ילדה לשעבר".

Krol Macius Pierwszy \ Janusz Korczak

שלומית כהן-אסיף היא סופרת ילדים, זוכת פרס ביאליק ל-2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו