בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מנגינה כחולה עם תלתלים": תקוות השיר

החיפוש המרתק אחר המנגינה האבודה הוא פיוטי-לירי, ומזכיר לא במעט את "הציפור הכחולה" של מוריס מטרלינק. גם פה הגעגוע למשהו לא מוגדר והנהייה לעבר חסר מכאיב - הם לב הדברים

תגובות

מנגינה כחולה עם תלתלים

אלדד כהן. איורים: דייוויד הול. הוצאת עם עובד, עמ' לא ממוספרים, 68 שקלים

 

לא אחת אני בוחרת ספר לקריאה או לדפדוף-רפרוף לפי הכותרת. יש שמות שמבטיחים לי משהו, ואני מדמיינת לאן תוביל ההבטחה וכמה תקיים. "מנגינה כחולה עם תלתלים", ספרו של אלדד כהן, מבטיח גם מנגינה לירית וגם את הצבע הכחול, שהוא צבע הגעגוע.

"זהו סיפור על ילד בכיתה אלף או בית ואולי בגן/ שיום אחד הלך לישון ולא נרדם". לרגע קצר עולה מקטע הפתיחה איזו תחושת בדידות מהולה בפחד ובריחוק, אך זו מתפוגגת מיד בזכות המנגינה שהילד בורא לעצמו והיחס ההדדי שמתפתח ביניהם.

שמו של הילד אינו מצוין. אולי זה אתה ואולי זה אני, או כל אחד שמתקשה להירדם בלי סיבה ומחכה למשהו שירדים אותו. מנגינה כחולה שיש לה תלתלים מגיעה להרדימו. היה לה צבע והילד היה מסוגל לראותה. דמיונו של הילד, שיצר את המנגינה, יכול היה באותה מידה ליצור מפלצת או מכשפה. מהרגע שנבראה, נהפכה המנגינה לדבר מוחשי, ויותר מזה גם למשהו פרטי - הילד העניק לה את האיכויות שלה ובד בבד גם הגדיר את התפקיד שלה: להרדים אותו ולהובילו אל עולם החלום.

בהדרגתיות מתוודע הקורא למאפייני המנגינה. רק בסופו של הסיפור נדע מהו הכחול, ונדע לא-נדע מהם התלתלים. תחילה מתוארת החיצוניות שלה: "היא היתה כחולה והיו לה תלתלים", ורק אחר כך מסופר: "היו לה צלילים יפים ונעימים". בהמשך מתברר לנו משהו מהותי: הילד הכיר את המנגינה וזיהה אותה עוד לפני שהגיעה אליו. במלים אחרות: מתהדהד לו כאן מעין שיר ערש קמאי שראשיתו במבוכי התת-מודע.

המנגינה הזאת, שהילד התרגל אליה ופיתח בה תלות, נעלמת. מכאן מתפתחת דרמה מינימליסטית ומאופקת המתחילה בחיפוש אחריה - קודם בבית ואחר כך בחוץ. בחיפושיו פוגש הילד נגן רחוב מרושל ומבקש ממנו לנגן לו: "אולי המנגינה שלי תשמע אותך ותחזור אלי". נגן הרחוב מזדרז להתלבש, להסתרק ולצחצח שיניים: "אצלנו כשמנגנים מתלבשים למופת". ולמרות צלילי הכינור, המנגינה אינה חוזרת. מתופפת ברחוב תורמת להם עצה, לפנות ל"שרה לענייני מנגינות נעלמות".

אצל השרה לענייני מנגינות נעלמות זוכה הילד לראות קליידוסקופ של מנגינות אחרות בצבעים אחרים: "השרה הניפה ידיים/ ומחאה כפיים,/ וכל הבית התמלא בהמון מנגינות/ שריחפו באוויר כמו גחליליות קטנות". בין המנגינות המרחפות ראה הילד מנגינה חומה שנראית כמו לביבה, סירה, בקבוק או "מנגינה של בת ומנגינה של בן, מנגינה מלאה בנקודות חן. ומנגינה שאי אפשר לדמיין בכלל". בבית הציורי הזה מפנים הילד בין השאר "שלכל אחד יש מנגינה משלו" (עיין: רבי נחמן מברסלב).

החיפוש המרתק אחר המנגינה האבודה הוא פיוטי-לירי, ומזכיר לא במעט את "הציפור הכחולה" של מוריס מטרלינק. גם פה הגעגוע למשהו לא מוגדר והנהייה לעבר חסר מכאיב - הם לב הדברים. לא רק הילד מתגעגע למנגינה הפרטית שלו, גם היא מתגעגעת אליו, וכבר אמרנו: הדדיות קסומה מתפתחת בין השניים.

הסופר אלדד כהן הוא פסיכולוג קליני לילדים, וזהו ספרו השלישי. קדמו לו "תסתכלו עלי" (ידיעות ספרים, 1998) ו"לפחות היית מת בצורה מסודרת" (ידיעות ספרים, 2003). הוא הצליח ליצור בספרו זה עלילה עדינה ועמוקה הנוגעת בנימים דקים כל כך, והיא מלווה באיורי מכחול גדולים. בחדרה של השרה לענייני מנגינות בחר המאייר דייוויד הול לתלות תמונות של מלחינים מפורסמים, ואת הדמויות בספר העדיף לאפיין כתא משפחתי: הכנר נראה כמו אבא, המתופפת כמו אמא צעירה והשרה לענייני מנגינות נראית כמו סבתא. כל אחת מן הדמויות המצוירות האלה יכולה להיות מרדימה פוטנציאלית לילד שמתקשה להירדם ולכל אחת מהן ודאי יש מנגינת ערש משלה.

מי שהלכה בעקבות המנגינה ובעקבות הספר היא הבמאית ירדן בר-כוכבא, שביימה מופע מוסיקלי לילדים על פי הסיפור (במסגרת "סדנאות הבמה") - ובעזרת שישה שחקנים, שני נגנים ומלחין אחד היא הביאה את המנגינה הכחולה לבמה. לאמיתו של דבר, לא היה צורך בעיבוד דרמטי לטקסט. כל הדיאלוגים כתובים בספר. ניכר שבר-כוכבא התייחסה לטקסט באהבה וביראת כבוד. היא הצליחה להביא לילדים בימוי רענן וקסום לספר קסום.

הלוואי עלי ועל ספרי.

שלומית כהן-אסיף היא מחברת ספרי ילדים וזוכת פרס ביאליק ל-2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו